ע"פ 3655/09 ענאן באש נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בין המערערים לאחר – יוסף אבו-כלב, נתגלעה מחלוקת. בתאריך 24.10.08, בשעת לילה מאוחרת, התפתח עימות בין המערערים לעובד של יוסף אבו כלב (להלן: המתלונן). המערערים תקפו אותו, וחיבלו ברכבו – ניפצו את חלונותיו, ניקבו את צמיגיו, שרטו אותו ובעטו בו. בהמשך, עזבו המערערים את הזירה, אולם לאחר זמן מה שבו והפעם נשאו עמם אקדח, ממנו ירה מערער 2, עלה באש, מספר כדורים לעבר המתלונן כדי להפחידו. שוטר ששמע את היריות מיהר להגיע למקום, וחרף קריאותיו למערערים לעצור

וירי באוויר, הם לא צייתו לו ונמלטו בנסיעה פראית.

המערערים הודו בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעם בית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של חבלה במזיד ברכב, הובלה ונשיאה של נשק ותחמושת שלא כדין, ירי בשטח בנוי, השמדת ראיה (האקדח שנשאו עמם) ואיומים. מערער 1, ענאן באש, הורשע גם בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בגין כל אלה נדון ענאן לשלוש שנות

מאסר, ועלה לשנתיים מאסר. כמו כן נדונו המערערים לשנה מאסר על-תנאי, כל אחד מהם חויב בקנס בסך 20,000 ש"ח, וענאן נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים מתום מאסרו.

המערערים, המשיגים בפנינו על העונש, טענו כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לכל אלה: הם הודו באשר יוחס להם כבר בחקירתם במשטרה; ההודאה בבית המשפט חסכה את העדתם של עדים רבים; רוב העבירות מצויות בסמכותו של בית משפט השלום; הם נטלו אחריות על מעשיהם והפנימו את חומרתם.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערערים היו מעורבים באירוע חמור ביותר בו היו שלובים תקיפה, גרימת נזק לרכוש, נשיאת נשק שלא כדין, וירי באזור מגורים. על עבירות אלו היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה, במיוחד נוכח העובדה שזו אינה מעורבותם הראשונה של המערערים בפלילים. נוכח האמור הגענו לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.