פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
3664/11
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ח' מלצר
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
מחמד רשיד
ערעור על גזר-דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע, מיום 28.3.11, בתיק פל. 900-07-10, שניתן על ידי כבוד השופט
אליהו ביתן
תאריך הישיבה:
ח' באלול התשע"א
(07.09.11)
בשם המערערת:
עו"ד סיוון רוסו
בשם המשיב:
בשם שירות המבחן:
עו"ד שמואל זילברמן
הגב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערער הנו תושב הרשות הפלסטינית, שבתאריך 26.5.10 שהה בישראל שלא כדין. בסמוך לשעה 07:00 נסע המערער ברכב משא מסוג מרצדס, אף שלא החזיק ברישיון נהיגה ישראלי, וממילא לא היה בידו ביטוח תקף. המערער נסע בדרך צדדית, ובהגיעו לכביש 80 השתלב בו תוך פנייה שמאלה, ובכך חסם את דרכו של רכב אחר מסוג "רנו".
בעקבות כך פגע ה"רנו" במשאיתו של המערער, וכתוצאה מכך נחבל נהגו חבלה רב מערכתית ששינתה את חייו מן הקצה אל הקצה. לבסוף, נטען כי בעקבות התאונה נטש המערער את המשאית, ונמלט מבלי להגיש עזרה לפצוע.
המערער הודה בכל אלה בגדרו של הסכם טיעון, מכוחו היתה רשאית המשיבה לעתור למאסר שלא יעלה על 8 שנים. בעקבות הרשעת המערער (בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ברשלנות אשר תוצאתה חבלה של ממש, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח, ושהייה בלתי חוקית), דן אותו בית המשפט המחוזי ל-24 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.
על עונש זה מערערת המדינה בפנינו, ולהלן תמצית נימוקיה: העונש אינו הולם את חומרת מעשיו של המערער ותוצאתם הקשה; בנוסף לתאונה אותה גרם, חטא המערער בעבירות נוספות וביניהן הפקרה לאחר פגיעה; מתוך תסקירו של שרות המבחן עולה כי המערער אינו מגלה אמפתיה לקורבן, ומתקשה להפנים את חומרת מעשיו.
ערעור זה בדין יסודו. כאמור, המערער שהה בישראל שלא כדין, ותוך כך היה מעורב בתאונת דרכים שהאשם להתרחשותה רובץ לפתחו. הוא חסם את דרכו של רכב אחר חרף שדה הראייה הניכר שעמד לרשותו, וגרם לתאונה במהלכה נפצע נהג ה"רנו" באופן קשה, ולמעשה לא התאושש מפציעתו עד יומנו זה. אולם לא בכך בלבד מתמצית חומרת מעשיו של המערער, הואיל והוא הוסיף פשע על פשע כאשר בחר להימלט מזירת התאונה מבלי להושיט סיוע או להזעיק עזרה לנפגע, ובתופעה זו אנו נתקלים, למרבה הדאבה, בתדירות גוברת. אם תוסיף לכך את רשימת הרשעותיו של המערער בתחום התעבורה (46 במספר), שוב אין ספק כי בית המשפט קמא הקל עמו במידה המחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור.
אנו מקבלים אפוא את השגות המדינה, ולאחר שנתנו את דעתנו להלכה לפיה בית משפט שלערעור אינו ממצה את הדין עם נאשמים, אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל בה ישא המערער על 48 חדשים. יתר חלקיו של גזר-הדין יעמדו בעינם.
ניתן היום, ח' באלול התשע"א (07.09.11).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט