ע"פ 3667/04 ראאף פואז נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער קשר עם אחרים – רביע פואז וסאבר איברהים – לבצע שוד מבוים בתחנת הדלק בה עבר רביע. לצורך כך הצטייד המערער, שהיה חייל בשירות סדיר, בנשקו האישי, ואת זממם ביצעו השלושה בתאריך 2.6.03. כוונת הקושרים היתה לפרוץ את כספת התחנה ולגנוב את תכולתה, אולם מלאכתם הופרעה, ובעקבות כך נמלטו המערער וסאבר מן הזירה, ואילו רביע נותר שם כדי לדווח על השוד שכביכול היה קורבנו.

בכתב האישום שהוגש נגד המערער לבית המשפט המחוזי בנצרת, יוחסו לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט, התפרצות וגניבה. המערער הודה בעובדותיו של כתב האישום במסגרת הסכם טיעון, ולאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן, עתרה התביעה להרשיעו ולגזור לו עונש מאסר ומאסר על-תנאי. מנגד, ביקשה ההגנה להימנע מהרשעת המערער, תוך שהיא מדגישה את אלה: גילו הצעיר והיותו חיל בשירות סדיר בעת ביצוען של העבירות, העדר עבר פלילי, חלקו הקטן יחסית בהשוואה לחבריו לקשר, ולבסוף, המלצותיו של שירות המבחן. זה האחרון סבר כי הרשעתו של המערער עלולה להתברר כבעלת השלכות קשות על עתידו, ועל כן הומלץ להימנע ממנה ולהסתפק במה שהוגדר כ"עונש בעל אופי חינוכי ומוחשי במסגרת שירות לתועלת הציבור".

בית המשפט המחוזי דחה את המלצותיו של שירות המבחן, והעדיף על פניהן את עתירת המשיבה. בעקבות כך הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו, ובית המשפט גזר לו 6 חודשי מאסר, בהם ישא בדרך של עבודות שירות, וכן 15 חודשי מאסר על-תנאי. הערעור שבפנינו מופנה כנגד הרשעת המערער, ולחלופין – כנגד גזר הדין.

האזנו לטיעוניה של באת-כוח המערער בכתב ועל-פה, ושמנו לנגד עינינו את הנחיית הפסיקה בסוגיית ההרשעה כפי שמצאה ביטוי בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל , פד"י נב(3), 337, אולם לא מצאנו כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלה טעות המצדיקה את התערבותנו. המעשה לו נתן המערער את ידו – מופלג הוא בחומרתו, וחמורה במיוחד היא העובדה שהוא עשה שימוש בנשק צבאי במסגרת קשר זה. על מעשה מן הסוג הזה לא ניתן היה לעבור לסדר היום, וההרשעה כמו התחייבה מאליה.

לא מצאנו מקום להתערב גם בעונש, הואיל והוא מאזן נכונה בין חלקו של המערער בפרשה לחלקם של שותפיו, ואנו נוהגים כך אף שנהיר לנו כי בביצוע העונש יהיה כרוך עיכוב מסוים בהמשך שירותו של המערער בצה"ל.

הערעור נדחה.

המערער יופנה אפוא מחדש לממונה על עבודות השירות, המתבקש להודיענו תוך 30 ימים אם המערער מתאים לשאת בעונש המאסר שנגזר לו בדרך של עבודות שירות, ומה המקום שהוא מייעד לו. לאחר שנקבל את תשובת הממונה – נשלים את פסק הדין מבלי שיהיה צורך לשוב ולזמן את הצדדים.