ע"פ 3694/00 משה מורדוף נ. מדינת ישראל

השופט מ' חשין:

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ב-13 עבירות מין שביצע בקטינות בגילאים שנעו בין 6 לבין 11 שנים. עבירות אלו היו מעשים מגונים, מעשי סדום ואף אינוס. הרשעתו של המערער היתה על-פי הסדר טיעון שתוכנו היה כלהלן: המערער יודה בעובדות שבכתב-האישום והתביעה תעתור לעונש מאסר בפועל בן 10 שנים, בעוד אשר המערער יוכל לטעון לעונש כרצונו. כן יעתרו התביעה והסניגור למאסר על-תנאי בן שלוש שנים. עוד הוסכם כי בעלי-הדין יעתרו יחדיו לבית-המשפט לגזור על המערער מבחן טהור לתקופה של שלוש שנים בגין אחד האישומים במעשה מגונה כהגדרתו בסעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. באותו עניין הוסכם כי אם לא יעמוד המערער במבחן וצו המבחן יופקע, כי-אז ייגזר עליו בגין אותו אישום עונש מאסר מצטבר בפועל לתקופה של שלוש שנים. על כל אלה הודיע המערער כי מסכים הוא לעבור במהלך תקופת ריצוי המאסר בפועל טיפולי נפש וגוף כנדרש לדיכוי היצר המיני. עוד הודיע המערער על הסכמתו לעבור לאחר שיחרורו ממאסר טיפול רפואי כאמור.

משהרשיע את המערער על-פי הודאתו ניפנה בית-המשפט לגזר-הדין, ולאחר דיון החליט שלא לקבל את הסדר הטיעון באשר לעונש. בית-המשפט קבע כי אין בו בעונש שבהסדר הטיעון כדי לענות כראוי על מעשיו הרעים של המערער, ועל-כן החליט לגזור עליו עונש מאסר בן 18 שנים, מתוכן 15 שנים לריצוי בפועל ושלוש שנים מאסר על-תנאי.

הערעור שלפנינו ערעור הוא על גזר-הדין.

משהוגש ערעורו של המערער היה תלוי ועומד לפנינו ערעור אחר - ע"פ 1958/98 - פלוני - ערעור בו אמור היה בית-המשפט במושב בן תשעה שופטים, לקבוע קווים עקרוניים ומנחים באשר לכיבודם של הסדרי-טיעון שנעשו בין תביעה לבין סניגוריה. מטעם זה נדחה מועד הדיון בערעור הנוכחי עד לאחר מתן פסק-הדין בערעור האחר. ביני לביני ניתן פסק-הדין בע"פ 1958/98 ואף פורסם בפ"ד נז(1) בעמודים 577 עד 624. פסק-דין עקרוני זה קבע קווים מנחים באשר לנושא כיבודם של הסדרי טיעון ואין צורך כי נחזור על כל אשר נאמר שם.

משניתן פסק-הדין בע"פ 1958/98 נקבע הערעור הנוכחי לשמיעה מחודשת, ובא-כוחו המלומד של המערער טען לפנינו - הן בכתב הן על-פה - כי ראוי היה לו לבית-משפט קמא לאמץ את הסדר הטיעון כמות שהוא; ומשדחה בית-משפט המחוזי את הסדר הטיעון, כך הוסיף וטען, ראוי כי אנו נאמץ את ההסדר שנעשה וניתן תוקף לאשר הוסכם בין בעלי-הדין. באת-כוח המדינה הסכימה עם בא-כוח המערער וטענה אף-היא שראוי לנו שנקבל את הערעור וניתן תוקף להסדר הטיעון.

שקלנו את עניינו של המערער בתיתנו דעתנו לעקרונות שנקבעו בע"פ 1958/98, ודעתנו היא כי על-פי אותם העקרונות ראוי היה לבית-משפט קמא כי יאמץ את הסדר הטיעון שנעשה. אכן, נוטים אנו לדעה כי לו היתה הילכת ע"פ 1958/98 לפני בית-משפט קמא, כי-אז היה בית-המשפט אף הוא מאמץ את הסדר הטיעון ולא היה מחמיר בעונשו של המערער כפי שהחמיר.

בא-כוח המערער טוען לכיבודו של הסדר הטיעון בשלמותו, בין השאר גם לעניין העמדתו של המערער במבחן לאחר שיחרורו מן הכלא. לבקשה זו לא נוכל להיעתר. מסתבר כי שירות המבחן לא שותף כלל לעת כריתתו של הסדר הטיעון, וקצינת המבחן הסבירה לנו כי אין זה ראוי להורות על העמדתו של אדם במבחן מקום שנשלח הוא לבית הכלא לשנים רבות. נושא המבחן, או חלופות מבחן, יעמוד על סדר היום לקראת צאתו של המערער מן הכלא - בין לאחר ריצוי שני שלישים מעונשו בין בחופשות ובין בכל דרך אחרת - ולא יהא זה נכון כי נפסוק כבר מעתה על מבחן. אשר לעונש המאסר בפועל, וכמותו למאסר על-תנאי, בא-כוח המערער הסכים לאמור בהסדר הטיעון. טיעונה של קצינת המבחן נראה לנו ועל-כן לא נחייב את המערער בצו מבחן.

סוף דבר: אין אנו מתערבים בהכרעת הדין של בית-משפט קמא ובהרשעתו של המערער באישומים המנויים בכתב-האישום. ואולם באשר לעונש מחליטים אנו לקבל את הערעור, ותחת עונש המאסר שהוטל על המערער אנו מחליטים לגזור עליו עונש מאסר בן 13 שנים, מתוכן 10 שנים מאסר בפועל ושלוש שנים מאסר על-תנאי. התנאי הוא כי במשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסרו לא יעבור המערער עבירת מין כהגדרתה בסימן ה' לפרק י' של חוק העונשין.

רשמנו לפנינו את הודעת המערער באשר להסכמתו לקבל טיפול נפש וגוף בתקופת מאסרו ובמשך שלוש שנים לאחר שיחרורו ממאסר. למותר לומר כי ממליצים אנו שהמערער יקבל בתקופת מאסרו טיפול מתאים כמתחייב ממצבו הנפשי.

היום, כ' באדר ב' תשס"ג (24.3.2003).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

00036940_G04.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il