ע"פ 3695/00 מחמוד וותד נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע ונגזר דינו ביום 11.4.00 בעבירות של קבלת רכב גנוב, שינוי זהות הרכב ומסחר ברכב גנוב ונגזר עליו עונש מאסר בפועל למשך 3 שנים ו7- חודשים. כעולה מן הבקשה, אף שמסמכי הפרוטוקול לא צורפו, הסכים בית משפט קמא במעמד מתן גזר הדין לעכב את ביצוע העונש ב30- ימים בתנאי שיופקד סכום במזומן בסך 20,000 ש"ח וערבות צד ג' בסכום זהה. במעמד מתן ההחלטה לא היה בידי המבקש סכום הערבות הנדרש, ולפיכך החל בריצוי עונשו באופן מיידי.

כיום, לאחר כחמישה חודשים מאז תחילת ריצוי עונש המאסר, פונה המבקש בבקשה לעכב את המשך ריצוי עונש המאסר בטענה כי בידיו כיום סכומי הערבויות הנדרשים וכי מתמלאים לגביו שאר התנאים המצדיקים את שחרורו עד להכרעה בערעורו. בנוסף לכך טוען המבקש כי סיכוייו לזכות בערעור הם טובים, וקיימים נתונים אישיים יוצאי דופן אשר בהצטברותם מטים את הכף לעבר הצדקת שחרורו. כן נטען על ידיו כי היה משוחרר בעת ניהול המשפט ויש בכך משום ראייה כי לא צפויה משחרורו סכנה לציבור.

באת כוח המדינה מתנגדת לבקשה.

נתתי דעתי לטעמי הבקשה ובאתי לידי מסקנה כי

יש לדחותה. הטעם שהועלה הקשור בהחלטת השחרור הראשונית של בית משפט קמא אשר לא מומשה עקב העדר ערבויות אינו בעל משקל בשלב זה של הדיון. שהרי יש להניח כי השחרור שהוגבל לתקופה של 30 יום לאחר מתן גזר הדין נועד לאפשר למערער לעשות את סדורי ההתארגנות הנדרשים לפני תחילת ריצוי עונשו וטעם שחרור זה חלף עבר לאחר שהחל בריצוי מאסרו ומאז חלפו מספר חודשים.

ואשר לטעמי עיכוב הביצוע לגופם:

על פי ההלכה הנקוטה בבית משפט זה ראוי לשקול, להעריך ולאזן בין מכלול שיקולים הנוגעים לענין עיכוב ביצוע עונש מאסר. כנגד האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית של גזר דין לצורך מימוש האפקטיביות של אכיפת החוק, עשויים לפעול שיקולים שונים אחרים שיש לשוקלם הקשורים בנסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם ובהם - מהות העבירה וחומרתה, אורך תקופת המאסר, טיב הערעור וסיכוייו, עברו הפלילי של הנאשם ונסיבות אישיות מיוחדות לו.

לא מצאתי כי בנסיבות ענין זה פועלים שיקולים כבדי משקל העשויים לעמוד כנגד אינטרס האכיפה המיידית של הענישה. ראשית דבר - העובדה כי המבקש מרצה עונש מאסר מזה מספר חדשים פועלת כנגד שחרורו ומטילה עליו נטל שכנוע כבד יותר לבסס את ההצדקה בקטיעת המשך ריצויו של העונש. שנית, המעיין בנימוקי הערעור המפורטים שהוגשו יראה כי עניינם נסב בעיקרו על טיעונים המבקשים לתקוף ממצאי עובדות, ונכלל בהם דיון בענינים של דיות ראיות, מהימנות עדים וכיוצא באלה. - כך למשל נטען כי שני עדי מפתח שעדותם היתה חשובה ביותר לגרסת התביעה לא זומנו להעיד אף שהיו זמינים, וכי עדי התביעה שהעידו היו בלתי מהימנים אף שבית המשפט קבע את אמינותם. נתתי דעתי לטענות אלה על רקע פסק הדין המפורט של בית משפט קמא ולא השתכנעתי כי יש ליתן להן משקל רב וזאת על רקע הכלל הנוהג כי בענינים של עובדה, שקילת ראיות וממצאי מהימנות, תחומי התערבותה של ערכאת הערעור הם בדרך כלל מתוחמים ומצומצמים.

יתר על כן, העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות, והוא נושא בעברו הרשעות פליליות רבות, מה גם שהעבירות נשוא הליך זה בוצעו בעוד מאסר על תנאי בר הפעלה תלוי מעל ראשו. מסוכנותו משתקפת מנתונים אלה, כלשונו של בית משפט קמא בגזר דינו:

"עברו של הנאשם מכביד מאד, כשמאסרים בפועל ומאסרים על תנאי לא היה בהם כדי להביא להרתעת הנאשם ולרגיעה בפעילותו העבריינית. הנאשם עבריין פעיל שעיסוקו ומחייתו על הפעילות העבריינית".

נסיבותיו האישיות של המערער הן אכן קשות - בנו סובל משיתוק מוחין, בן אחר נהרג בתאונה, ומוטל עליו נטל פרנסה של משפחה גדולה. אולם אין בכל אלה, קשות ככל שתהיינה, כדי להטות את הכף לעבר שחרורו של המערער לאחר שהורשע בדין.

לאור כל אלה, הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית.

תשומת לב המזכירות מופנית לכך ששני הצדדים בקשו כי שמיעת הערעור תיקבע במועד מוקדם.