ע"פ 3703/08 זיאד שחאדה נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערערים הורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב-אישום מתוקן – המערער 1 בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והמערער 2 בסיוע לעבירה זו. על-פי האמור בכתב-האישום, העבירות בוצעו על רקע ריב שפרץ בין ילדים משתי משפחות, אחת מהן היא משפחתם של המערערים. בעקבות המריבה הגיעו המערער 1 ואביו לבית-הסב של הילדה מהמשפחה האחרת, תוך שהם מאיימים, צועקים ומשליכים חפצים. פרצה תגרה והמתלונן, המשתייך למשפחה האחרת, יצא מביתו וניסה להרגיע את הרוחות. המערערים, שהיו במקום, אחזו במקלות עץ והיכו את המתלונן בגופו ובראשו. המערער 1 הגיח מאחורי המתלונן והיכה בראשו במקל. האחרון נפל שותת דם ופונה לבית-החולים כשסכנה נשקפת לחייו. נגרמו לו חבלות חמורות והוא נותח בראשו.

הרשעתם של המערערים באה בעקבות הודאתם בעובדות כתב-האישום המתוקן. בבואו לגזור את עונשם של המערערים, עיין בית-המשפט המחוזי בתזכירים שהוגשו לגביהם. בנוסף, בחן בית-המשפט המחוזי את טענות הצדדים לקולא ולחומרא. בית-המשפט האזין לעדותם של המתלונן ורעייתו, וכן של עדי אופי מטעם המערערים. עוד הביא בית-המשפט בחשבון העונש את הסכם הסולחה שהושג בין הצדדים, אך ציין שהרושם המתקבל הוא "כי ההסכם היווה צעד טקטי לצורכי ההליך הפלילי בכלל והטיעונים לעונש בפרט, ולא מתוך רצון כן ואמיתי מצד הנאשמים לשים את הסכסוך מאחוריהם". לאור כל השיקולים שבאו בפניו, לא ראה בית-המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן להסתפק בעונשים שאינם כוללים מאסר, המהווים - לדברי בית-המשפט "מחיר זול מאוד, שעלול לשלוח מסר מעוות לעברייני אלימות פוטנציאליים, ועלול שיהיה לו אפקט של חוסר הרתעה". בית-המשפט ציין את חומרת המעשים במקרה זה את האלימות הברוטאלית שננקטה, את העובדה שהמתלונן הוא אדם מבוגר שלא אחז בדבר להגנתו, ואת ההשלכות הקשות של הפציעה על המתלונן ועל משפחתו. בית-המשפט אף הוסיף כי המערערים נאותו ליטול אחריות חלקית בלבד על מעשיהם. בית-המשפט החליט איפוא להטיל על המערער 1 עונש מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים ועונש של מאסר על-תנאי לתקופה של 24 חודשים. כן חוייב המערער 1 לשלם קנס בסך 10,000 ש"ח ופיצויים למתלונן בסך של 15,000 ש"ח. על המערער 2 הוטל עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים ועונש מאסר מותנה לתקופה של 18 חודשים. גם הוא חוייב בתשלום קנס ופיצוי בסכומים של 5,000 ש"ח ו-10,000 ש"ח בהתאמה.

המערערים סבורים כי בית-המשפט החמיר עימם יתר על-המידה. הם טוענים כי הטלת מאסר בפועל "תביא להם נזק בלתי-הפיך ויהיו לו השלכות הרסניות על מצבם הנפשי ומצב משפחותיהם". לדעתם, בגזירת עונשם לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהם נטלו אחריות למעשיהם, הודו בעבירות שיוחסו להם, וכן לעובדה שהם אנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי. הם אוחזים בהמלצת שירות המבחן להקל עימם ומשיגים על הספקות שהביע בית-המשפט קמא בדבר כנותו של הסכם הסולחה. לאור מכלול נסיבותיו של המקרה סבורים המערערים כי מן הראוי להקל בעונשם, להימנע משליחתם לבית-האסורים ולהימנע מהטלת חיובים כספיים גבוהים עליהם. יצויין כי הוגשו בעניינם של המערערים תסקירים משלימים של שירות המבחן.

דין הערעור להידחות. מעשיהם של המערערים חמורים הם עד מאוד. ריב בין ילדים הוביל לתגרה מרובת משתתפים שהסתיימה בתקיפה ברוטאלית, תוך שימוש בנשק קר, של המתלונן – אדם מבוגר שביקש להשכין שלום. המתלונן נפצע באורח קשה ביותר וחייו היו בסכנה. בבית-המשפט תיארו המתלונן ואשתו את ההשלכות הקשות שהיו למקרה על חייהם. נגרם להם, אם להשתמש דווקא בניסוח שבחרו בו המערערים לגבי עצמם, "נזק בלתי-הפיך" בעל השלכות קשות. בנסיבות אלה, בדין דחה בית-המשפט המחוזי את המלצת שירות-המבחן להימנע ממאסר בפועל במקרה זה, אם כי נראה בנסיבות העניין כי העונש שבחר בו בית-המשפט המחוזי מוטה לקולא.

יצויין עוד כי המערערים מבקשים להיבנות מהסכם הסולחה. אולם, לא ראינו להתערב בהתרשמותו של בית-המשפט מן ההסכם ובאופן שבו יישם בית-המשפט את ההלכות בעניין זה על המקרה שבפנינו. אין לנו אלא לחזור ולציין, כפי שכבר נכתב לא פעם בפסיקת בית-משפט זה, כי הסולחה אפשר שתהיה לה משמעות חברתית ומסורתית, ובמקרים מתאימים היא עשויה להשפיע גם על גזירת העונש; אולם, אין מ דובר

בשיקול מכריע ואין בו כדי לאיין את הצורך בענישה המשקפת מענה גמולי-מוסרי הולם ובעלת אפקט מניעתי והרתעתי מתאים.

התוצאה היא כי הערעור נדחה.

המשיבים יתייצבו לריצוי עונשם בבית-המשפט המחוזי בנצרת ביום 5.10.2008 בשעה 10:00.