ע"פ 3729/02 שלווה שימששוילי נ. מדינת ישראל

העורר הורשע בעבירות של גניבה, זיוף, שימוש במסמך מזוייף, הברחה, קשר לפשע ולעוון, מתן שוחד והתחזות כאדם אחר. הוא נידון ל40- חודשי מאסר, מתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל, ולתשלום קנס כספי בסך 40,000 ש"ח.

ערעור שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 7.2.2002. בית המשפט המחוזי הורה לעורר להתייצב לריצוי עונשו ביום 10.3.2002 ולאחר מכן נדחה ריצוי העונש לבקשתו עוד שלוש פעמים - פעמיים בבית המשפט המחוזי ופעם אחת, בבית משפט זה, עד למועד הדיון בערר זו. העורר מגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להוסיף ולדחות עוד את ריצוי העונש, וזאת עד למתן החלטה בבקשת החנינה שהוגשה על ידו לנשיא המדינה. הוא סבור, כי בשל נסיבותיו האישיות ראוי היה לדחות את מועד ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו, עד להכרעה בבקשת החנינה.

דין הערר להידחות. הלכה פסוקה היא כי בקשת חנינה אינה מהווה עילה לעיכוב ביצוע על עונש מאסר, אלא במקרים חריגים ביותר - ואין זה המקרה כאן. נסיבותיו האישיות של העורר נלקחו כבר בחשבון פסק הדין והן הובאו בחשבון גם בעת שניתנה לו ארכה קצובה לתחילת ריצוי עונש המאסר. העורר מיצה את ההליכים השיפוטיים שעמדו לרשותו לקבלת ארכה כאמור, ומשעשה זאת שוב אין מקום להורות על עיכוב ביצוע מעילה שהוא נסמך עליה.

הערר נדחה. העורר יתייצב לריצוי עונשו ביום 30.5.2002 עד השעה 12:00 בבית המשפט השלום בחיפה.