ע"פ 3730/10 מאור לוי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

במועד הרלבנטי לאירועים בהם עוסק ערעור זה, עבדו המערער והמתלונן במפעל בקרית-שמונה. בתאריך 27.2.08, בשעת לילה מאוחרת, פנו הפועלים לחדר האוכל שם ישן המערער. משהתעורר מן הרעש שהקימו הבאים, החל המערער לקלל את המתלונן. בהמשך הוא נטל מקל וניסה להכות אותו, אולם המקל נשבר. גם בשלב זה לא הרפה המערער מהמתלונן, ולאחר שיצא החוצה שב כשהוא אוחז בסכין יפנית, עמה הוא חתך את פניו של יריבו. כתוצאה מכך נגרם למתלונן חתך עמוק, מרקתו השמאלית עד למרכז אפו, דבר שחייב את הפנייתו לבית חולים שם נתפר הפצע. עוד נטען, כי במשך מספר חודשים הסתתר המערער במקומות שונים, ומשנראה ברחוב בקרית שמונה בחודש אוגוסט 2008, הוא נמלט משוטרים שביקשו לעצור אותו. גם ביום 23.9.08 ניסה המערער להימלט מהשוטרים, אולם נלכד לאחר מרדף. לבסוף נטען, כי במהלך מעצרו הוא פנה במלים בוטות לשוטרת.

בכל אלה הודה המערער, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון תקיפה, איומים, שיבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור.

בגדרו של הסכם טעון עתרה המשיבה לגזור למערער 7 שנות מאסר, בעוד שההגנה עתרה שהמאסר לא יעלה על שנתיים. בסופו של יום נדון המערער ל-5 שנות מאסר, והופעלו, בחופף, שני מאסרים על-תנאי שעמדו נגדו. כמו כן, נגזרו למערער 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו, המופנה נגד גזר-הדין, נתבקשנו להקל בעונשו של המערער מטעמים אלה: מדובר באדם צעיר שנסיבות חייו קשות; תקופת המאסר שהושתה עליו חורגת מרמת הענישה הנוהגת; גם בכלא לא ניתן למערער להשתלב בתהליך טיפולי שעשוי לשקם אותו.

לא ראינו מקום לשנות מן העונש, בראש ובראשונה, מאחר ואין בו חריגה מרמת הענישה שהוצעה על ידי הצדדים. אכן, המערער ציפה ויכול היה לטעון לעונש מתון יותר, אולם הסכמתו לכך שהמשיבה תעתור לרף עליון של 7 שנים, כמוה כהסכמה לכך שגם הרף העליון מצוי במתחם הסבירות. לא זו אף זו, המערער, שהנו בעל עבר פלילי מתקשה ככל הנראה לשנות את אורחותיו, ולמקרה הנוכחי נודעת חומרה מיוחדת עקב ההסלמה שחלה בהתנהגותו. בנסיבות אלו, תקופת המאסר אף שאינה קצרה, הנה עונש ראוי והולם, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.