ע"פ 3734/03 אוריאל סמואל נ. מדינת ישראל

1.ערר זה עניינו החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שלא לעכב את ביצוע גזר הדין שהושת על העורר.

בית-משפט השלום ברמלה הרשיע את העורר, ביום 16.2.2003, בעבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף, קבלת דבר במרמה, וגניבה בידי מורשה. העבירות בוצעו, בעיקרן, במסגרת עבודתו של העורר בבנק לאומי, שם היה אחראי, בין היתר, על הלוואות הניתנות על-ידי הבנק לעובדי חברת טלרד.

לפי האישום הראשון , פתח העורר חשבון פיקטיבי על-שם "דוד לוי", וזייף טופסי הלוואה שהגישה עובדת טלרד לאה לביא (שינוי סכום ההלוואה ושם מבקש ההלוואה). בעקבות זאת, הועבר סכום ההלוואה (28,000 ₪) לאותו חשבון פיקטיבי. כך, קיבל העורר במרמה כספי הלוואות שיועדו, כביכול, לעובדת חברת טלרד. מתוך החשבון הפיקטיבי הועבר סכום של 33,500 ₪ לחשבון בבנק הבינלאומי, כתשלום עבור רכב שרכש העורר. כמו-כן, הואשם העורר בכך שגנב סכומים שונים מחשבונות של לקוחות בבנק.

לפי האישום השני , ערך העורר טופסי בקשת הלוואה מזוייפים, וקיבל מהבנק, במרמה, הלוואות בסכומים של 15,000 ₪ ו- 12,000 ש"ח, שהועברו לחשבון בנק לא פעיל על-שם אחד אלאשעל. גם כאן, הואשם העורר כי גנב כסף מחשבון של לקוח, על-מנת לממן את פירעון ההלוואה.

2.גזר-הדין ניתן ביום 23.2.2003, ובו הוטל על העורר עונש של 3 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי וכן קנס בשיעור 50,000 ₪. בית-המשפט עיכב את ביצוע גזר-הדין עד ליום 9.4.2003, בכפוף להפקדת סך של 15,000 ₪ במזומן בקופת בית-המשפט, וכן התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך 20,000 ₪ כל אחת.

העורר הגיש ערעור על הרשעתו ועל חומרת העונש שהוטל עליו. במסגרת הערעור, עתר העורר לעיכוב ביצוע גזר-הדין. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' שהם) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, והורה לעורר להתייצב לריצוי עונשו ביום 27.4.2003. החלטה זו ניתנה ביום 3.4.2003, ובאותו מועד, טרם פורסמו נימוקי בית-המשפט המחוזי לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע. העורר הגיש את הערעור שבכאן כבר ביום 22.4.2003, ובטיעוניו הדגיש את הזמן הרב שחלף מאז החלה החקירה בעניינו של העורר – 7 שנים לערך, בשל התנהלות התביעה. העורר עומד על נסיבותיו האישיות, המצדיקות, לטעמו, עיכוב ביצוע העונש: העורר הוא כבן 39, בעל משפחה, חסר עבר פלילי, חולה במחלת לב ואף בתו חולה וסובלת מקשיי דיבור ושמיעה. העורר מוסיף ומציין כי עלה ארצה מאורוגוואי בגיל 19 ושירת ביחידה קרבית, אולם משפחתו נקלעה לקשיים כלכליים.

כמו-כן, סבור העורר כי סיכויי הערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי על ההרשעה – גבוהים. במסגרת הערעור, טוען העורר, כי בפני בית-משפט השלום לא היתה תשתית מספקת להרשעה. העורר מבקש לקעקע את אמינות עדותם של עדי התביעה, והוא עומד על סתירות ושקרים שנתגלו – לטענתו – בדבריהם. גם עדותה של המומחית לגרפולוגיה אין בה די, לטענת העורר, כדי לתמוך בהרשעתו בוודאות מספקת. העורר טוען, כי כל אחד מפקידי הבנק יכול היה לבצע את המעשים האסורים. לטענת העורר, בבית-משפט השלום לא השכילו סנגוריו להעמיד לו הגנה ראויה, אולם עתה ברצונו לחשוף את גרסתו כי כמה מעובדי הבנק, המסוכסכים עמו, ביקשו להפלילו. לחילופין, משיג כאמור העורר, בערעורו, על חומרת העונש שנגזר עליו.

3.הנימוקים להחלטת בית-המשפט המחוזי לדחות את בקשת עיכוב הביצוע, פורסמו ביום 27.4.2003. בית-המשפט המחוזי סבר, כי הכרעת-הדין של בית-משפט השלום היא מקיפה, מפורטת, ממצה, ולכאורה – מבוססת כדבעי. לעניין העונש, הוסיף בית-המשפט וציין כי, לכאורה, אין מדובר בעונש בלתי סביר במידה המצדיקה התערבות משמעותית של ערכאת הערעור.

אכן, עיון בפסק-דינו של בית-משפט השלום מגלה הכרעת-דין מפורטת, שלא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור. בית-המשפט סמך את הרשעת העורר, בין היתר, על עדויות עובדי הבנק והלקוחות, שהיו אמינות בעיניו; על חוות-הדעת של המומחית מטעם המחלקה לזיהוי פלילי, "ממנה הוכח חד-משמעית כי ידו של [העורר] בזיופי המסמכים ששימשו בסיס להעברות כספים לא לו"; על נגישותו של העורר למסמכי ההלוואה של עובדי חברת טלרד וה"עקבות" שהותיר אחריו בפעולותיו, ועל חוסר אמון בגרסתו הבלתי-הגיונית של העורר, שאף תמרן עד מומחה מטעמו, ללא ידיעתו, לגבש חוות-דעת לגבי מסמכים, שהעורר ידע כי אינם חלק מגדר המחלוקת.

המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע העונש, והיא תומכת בקביעת בית-המשפט המחוזי, כי סיכויי הערעור נמוכים וכי לאור השיקולים המנחים בכגון דא, כפי שנתגבשו בפסיקת בית-המשפט העליון, אין מקום לעכב את העונש.

5.לא מצאתי בטיעוני העורר טעם מבורר מצדיק התערבות בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת מן הטעמים שפורטו לעיל.

יחד עם זאת, בירור שערכה באת-כוח המשיבה, מעלה כי הערעור עצמו טרם נקבע לדיון בפני בית-המשפט המחוזי. מצב דברים זה יוצר קושי, שכן ראוי לאפשר לעורר למצות את זכות הערעור שלו מוקדם ככל האפשר ובתכוף לתחילת ריצוי עונשו.

מומלץ, איפוא, לקבוע את הערעור ללא דיחוי.

העורר יתייצב לריצוי עונשו ביום 18.6.2003 בשעה 11:30, במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.