ע"פ 3741/07 פאהד עמאש נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחיפוש שנערך בביתו של המערער בחודש מאי 2006, הוא נמצא מחזיק בסם מסוכן מסוג הרואין, במשקל כולל של כ- 50 גרם . הסם היה מוטמן בחלקו במקום מסתור מחוץ לדירה וחלקו בדירה עצמה. משהבחין המערער בשוטרים המגיעים לביתו, הוא השליך מידו כמות נוספת של סם. להשלמת התמונה נוסיף, כי הסם היה מחולק ל-163 מנות.

המערער, שהודה בעובדות האמורות, הורשע בעבירות של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, הפרעה לשוטר ושיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים, וסעיפים 275 ו-244 לחוק העונשין. בגין כל אלה נדון המערער ל-36 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר על-תנאי בן 18 חודשים שעמד נגדו, במצטבר, כך שכליאת המערער אמורה להימשך 54 חודשים.

המערער מלין על חומרת העונש שהושת עליו. נטען, כי הוא מבין עתה היטב את חומרת התמכרותו לשימוש בסמים והתוצאות הנלוות לכך, והוא נחרץ בדעתו להשתלב בתהליך גמילה. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לממצאיו והמלצתו של שירות המבחן, כמו גם לנסיבותיו האישיות של המערער.

לא

מצאנו בערעור זה ממש. המערער חטא בהחזקה של כמות ניכרת של סמים, ויש רגליים לסברה כי הוא התכוון לסחור בסם. אפשר שהיתה זו הדרך בה בחר המערער כדי לממן את רכישת הסם שהיה דרוש לו לצריכתו, אולם גם כך שוב אין מנוס מן המסקנה כי הוא נמנה על אלה המפיצים את נגע הסמים בקרב חברה הישראלית, ועל חומרתו של נגע זה נראה כי אין צורך להרבות מלים. יתר על כן, המערער כבר עשה הכרות עם דרכי הענישה בעבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים, וחרף זאת, ועל אף קיומו של מאסר על-תנאי משמעותי, הוא חזר לסורו זמן קצר בלבד לאחר ששוחרר ממאסר קודם. באשר לטענת המערער לפיה היה נכון להעדיף בעניינו טיפול גמילה על פני כליאה, כל שנוכל לומר הוא כי גם מסלול זה נוסה בעבר, פעם בקהילה ופעם בבית האסורים, ולמערער לא עמד הכוח להשלים את התהליך.

נוכח האמור, לא ראינו מקום להקלה בעונש, ואם נחרץ המערער בדעתו להיגמל מהתמכרותו, מותר להניח כי שלטונות הכלא יבדקו עניין זה באהדה.

הערעור נדחה.