ע"פ 3741/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, שבעת האירוע היה קטין (יליד חודש יולי 1987), השתתף בתאריך 19.4.06 בידוי אבנים לעבר שוטרים שניצבו ליד מחסום בסמוך לשכונת דחית אל-בריד. בעקבות כך הוא נעצר ולאחר כחצי שעה שוחרר בהוראתו של קצין משטרה. על פי העובדות בהן הודה בפני בית המשפט המחוזי, גמלה בלבו של המערער בעקבות מעצרו החלטה להרוג חייל. את זממו הוא הוציא לפועל בתאריך 21.4.06, כאשר קפץ על גבו של שוטר, ועם סכין שאחז בידו הוא דקר אותו מספר פעמים עד ששוטרים אחרים הצליחו להשתלט עליו.

בית המשפט המחוזי, בפניו הונח תסקיר של שרות המבחן, החליט להרשיע את המערער בעבירות של ניסיון לרצח, וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ובהמשך דן אותו ל-12 שנות מאסר ושנה מאסר על-תנאי. כנגד עונש זה מופנה הערעור שבפנינו. נטען, כי המערער הנו חולה אפילפסיה, סובל מדיכאונות והתפרצויות אלימות, ואף ניסה פעמים אחדות לשלוח יד בנפשו. על פי בקשת ההגנה נבדק המערער על ידי פסיכיאטרית, וזו הצביעה על אפשרות של אי-שפיות זמנית בעקבות אירוע אפילפטי. עם זאת, אין המערער טוען להגנה מחמת אי-שפיות, אולם סבור כי למצבו היה צריך להינתן משקל נכבד יותר בשיקולי הענישה. כן נטען, כי לעניינים נוספים לא ניתן משקל הולם, וביניהם גילו הצעיר, עברו הנקי, והמלצת שירות המבחן. כן נטען, כי בגוזרו את העונש סטה בית המשפט המחוזי מרמת הענישה הנוהגת.

אין בידינו לקבל את הערעור. חרף גילו הצעיר של המערער, המעשה בגינו הורשע לא היה תגובה ספונטאנית על עוולה שנעשתה לו, אלא תוצאה של החלטה להמית חייל לה קדמו מחשבה ותכנון. נדמה כי אין צורך לומר שתקיפתו של השוטר בסכין היתה יכולה להסתיים בתוצאה קשה פי כמה ואף בקיפוד פתיל חייו, ועל התנהגות מסוג זה, במיוחד שהיא שוב אינה נחלתם של יחידים, צריך להגיב ביד קשה. כך עשה בית המשפט המחוזי, שנתן את דעתו גם לנימוקים לקולה שנטענו בפניו, ולא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להתערבותנו.

הערעור נדחה.