ע"פ 3743/03 אנואר שמאסנה נ. מדינת ישראל

המערער הודה בעובדות כתב האישום בו יוחסה לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות ושהייה בלתי-חוקית בישראל. ההודיה היתה במסגרת הסדר טיעון, לפיו הגבילה עצמה התביעה בבקשת עונש שאינו עולה על 6 שנות מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל את הנסיבות לחומרה ולקולה, גזר על המערער עונש של 4 וחצי שנים לריצוי בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות של גניבה ותקיפה.

הסניגור המלומד טען בפנינו כל שניתן לטובת מרשו והדגיש את העובדה כי למערער אין כל עבר פלילי, כי הודה מתוך רגשי חרטה כנים בעת שנפגש בבית המשפט המחוזי עם המתלוננת וכי נסיבותיו האישיות מצדיקות התחשבות להקלה בעונשו, ואף התנהגותו הטובה בכלא ראויה לעידוד.

שקלנו את הטענות לקולה ואף בתיתנו את מלוא המשקל לטענות אלה, לא ראינו מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער. העבירה בה הורשע המערער היא חמורה ביותר באופיה ובנסיבותיה; המערער היה שותף לשוד אכזרי, בו נכנס עם חבריו, שזהותם לא נחשפה עד היום, לביתה של המתלוננת – אשה כבת 66 שנים –באמתלה של הצעה לביצוע עבודות בביתה. השלושה תקפו את המתלוננת, כפתו את ידיה ורגליה, חסמו את פיה באמצעות ניילון ודבק שנמצאו בבית, היכו אותה ובעטו בה ואף איימו עליה בסכין, כן הסבו נזקים לתכולת הבית תוך חיפוש כספים ורכוש, ולאחר שהייה של כשעתיים בבית קרבנם, נטלו עמם כסף מזומן ורכוש והסתלקו מהמקום.

חומרתם של מעשים אלה מופלגת. לכך יש להוסיף כי במסגרת הסדר הטיעון, הביאו הסניגור והמערער בחשבון כי בכוונת התביעה לבקש עונש מאסר בפועל של 6 שנים, אף כי ביקשו לשכנע את בית המשפט להקל עם המערער. בשים לב לכל אלה, העונש שנגזר על המערער אינו מופרז לחומרה ולא ראינו מקום להתערב בו.

בשולי הדברים נעיר כי הסניגור טען בפנינו כי עקב היות מרשו תושב השטחים, לא יזכה לניכוי שליש ממאסרו, גם אם התנהגותו תצדיק זאת. ביקשנו מבא-כוח המדינה לברר אם אכן נוהגת המדיניות הנטענת והפנינו תשומת לבו לצורך לתת את הדעת לטענה זו ולבררה, כך שעניינו של כל אסיר וכל מקרה יתברר לגופו בפני ועדת השחרורים בבוא העת.

הערעור נדחה.