פסק-דיןעליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 3743/07 איטח לוי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

תעבורה · נהיגה בזמן מעצר בית וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורהערעור על חומרת העונש שנגזר בבית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער, שנהג בזמן שהיה אמור להיות במעצר בית, ביצע במשך שעה עבירות תעבורה חמורות תוך סיכון משתמשי דרך והורשע בסיכון חיי אדם והפרת הוראה חוקית. בית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש של 30 חודשי מאסר ופסילה, והדגיש את החומרה והנפוצות של העבירות ואת הצורך בהרתעה. נקבע כי גם כאשר יש לתת את הדעת לנסיבות האישיות, אין בכך כדי להצדיק עונש מתון.

העובדות

המערער, שהיה אמור לשהות במעצר בית מכוח צו של בית משפט, נמצא נוהג ברכב בעיר באר-שבע. כשהבחין בניידת משטרה פרץ קדימה במהירות רבה וביצע במשך שעה עבירות תעבורה רבות, תוך סיכון משתמשי דרך אחרים. המערער הודה והורשע בעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרת הוראה חוקית, ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי ופסילה של שלוש שנים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם העונש שנגזר על המערער, שהורשע בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובהפרת הוראה חוקית, חמור מדי?
  2. 2.האם נתן בית המשפט המחוזי משקל ראוי לשיקולי שיקום, להמלצת שירות המבחן ולנסיבותיו האישיות של המערער?

הלכות

  1. 1

    עבירות תעבורה חמורות המסכנות משתמשים אחרים בדרך מחייבות ענישה מרתיעה, וביהמ"ש מזהיר כי מי שיורשע בעבירות מסוג זה ישלם בשלילת חירות לתקופה ממושכת.

    ״התרענו בעבר וחזרנו והתרענו על הסכנה הנשקפת בדרכים בדרך כלל״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    על בית המשפט לתת את דעתו לנסיבותיו המיוחדות של העושה, אך גם בכך אין כדי להצדיק עונש מתון כאשר העבירות חמורות.

    ״אולם כך בדיוק נהג בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום גזר למערער עונש מתון״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה
  • הפרת הוראה חוקית
  • חומרת העונש
  • מעצר בית
  • שיקולי גמול והרתעה
  • שיקום

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

3743/07

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט י' אלון

המערער:

איטח לוי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט

המחוזי בבאר-שבע, מיום 12.3.07, בתיק פל 8369/06, שניתן על ידי כבוד השופט י'

צלקובניק

תאריך הישיבה:

כ' באלול התשס"ז

(03.09.07)

בשם המערער:

עו"ד כהן שי; עו"ד מלי תורג'מן-כהן

בשם המשיבה:

עו"ד מיטל פורמן-שינדל

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

בתאריך 20.12.06, ובעת שהיה אמור להיות במעצר בית מכח צו של בית משפט, נמצא המערער נוהג ברכב ברחובות העיר באר-שבע. כאשר הבחין בניידת משטרה, הוא פרץ קדימה במהירות רבה, ובמשך שעה ארוכה ביצע עבירות תעבורה לרוב, תוך סיכונם של משתמשים אחרים בדרך, אשר נאלצו לסטות מנתיבם או לבלום כדי להימנע מפגיעה.

בכל אלה הודה המערער, ובעקבות כך הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרת הוראה חוקית, עבירות לפי סעיפים 332(2) ו-287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נגזרו למערער 30 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים אשר תחילת מניינן מיום שחרורו מן הכלא.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי שם בגזר דינו את הדגש על שיקולי גמול והרתעה, ומאידך, זנח את הצורך להותיר למערער סיכויי שיקום. כן נטען, כי לא ניתן משקל ראוי להמלצת שרות המבחן, ולמעשה נזנחו שיקולי ענישה אינדיווידואליים, וביניהם, היותו אב לשלושה קטינים שפרנסתם מוטלת על כתפיו.

המערער חטא בעבירות קשות, ולמרבה הדאבה, גם נפוצות. התרענו בעבר וחזרנו והתרענו על הסכנה הנשקפת בדרכים בדרך כלל, ומנהגים פורקי עול דוגמת המערער, בפרט. יתרה מכך, הבהרנו כי מי שיימצא חוטא בעבירות מסוג זה ישלם על כך בשלילות חירותו לתקופה ממושכת, וחרף זאת עדיין מסתובבים בתוכנו מי שלא הפנימו את המסר. אכן, בית משפט הגוזר את עונשו של נאשם מצווה לתת את דעתו לנסיבותיו המיוחדות של העושה, אולם כך בדיוק נהג בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום גזר למערער עונש מתון.

נוכח האמור, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ' באלול התשס"ז (03.09.07).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1עבירות תעבורה חמורות המסכנות משתמשים אחרים בדרך מחייבות ענישה מרתיעה, וביהמ"ש מזהיר כי מי שיורשע בעבירות מסוג זה ישלם בשלילת חירות לתקופה ממושכת.
  2. 2על בית המשפט לתת את דעתו לנסיבותיו המיוחדות של העושה, אך גם בכך אין כדי להצדיק עונש מתון כאשר העבירות חמורות.