ע"פ 3766/10 מחמד נמר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 24.10.09 תקפו המערער ואחרים את המתלונן, קטין שהלך לתומו ליד גן רוקפלר בירושלים. אחד התוקפים סתם את פיו של המתלונן כדי למנוע ממנו מלצעוק, בעוד שחבריו מיששו את אזור מפשעתו וישבנו במטרה לגנוב את מכשיר הטלפון שנשא עמו. בשלב כלשהו נשך התלונן את היד שחסמה את פיו, ובתגובה לפת אותו התוקף בצווארו, הלם בפניו עם אגרופו וגרם לו שבר באפו. לבסוף, הסתלקו התוקפים עם מכשיר הטלפון, בעוד שהמתלונן נותר חבול באפו ובחלקים אחרים בגופו.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בעבירת שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נדון המערער ל-42 חודשי מאסר, 24 חודשים מאסר-על-תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי למתלונן.

המערער מבקש כי נקל בעונש שהושת עליו. נטען, כי מדובר באדם צעיר, נשוי ואב לשני ילדים, שהנו חירש-אילם המתפקד ברמה גבולית. עוד נטען, כי עקב הלקוי הגופני ממנו הוא סובל, הוא מתקשה לתפקד בבית הסוהר עקב העדר יכולת ליצור קשר של שיחה עם הסובבים אותו, ולמעשה מאסרו משול למי שמוחזק בבידוד. ברם, מנגד ניצב עניינו של המתלונן – קטין שבעת האירוע היה בן 15 בלבד, ותקיפתו בידי המערער וחבריו הותירה עליו רישום טראומטי. אם תוסיף לכך את עברו הפלילי של המערער, שוב אין מנוס מן המסקנה כי נכון נהג בית המשפט המחוזי כאשר החליט לכלול רכיב של מאסר בפועל בגזר-הדין. עם זאת, נוכח מגבלותיו של המערער והקושי הכרוך בהן במהלך השהייה בבית הסוהר, נראה לנו כי גלומה בעונש חומרה יתרה, ועל כן החלטנו ללכת לקראת המערער ולהעמיד את תקופת המאסר בה ישא על 24 חודשים. יתר חלקיו של גזר-הדין יעמדו בעינם.