ע"פ 3766/97 טייב יצחק נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (ת.פ. 120/96) בעבירה של קשירת קשר לתקיפה, בכך שיחד עם חבר קשר קשר עם אדם שלישי, לפיו יתקוף האחרון תמורת תשלום, אדם שעמו היה למערער וחברו סכסוך בקשר לחלוקת האדמות במושב שבו התגוררו היריבים, ויגרום לו חבלות גופניות. האדם השלישי דיווח על קשירת הקשר למשטרה ופעל על פי הוראותיה; והמערער וחברו נעצרו לאחר שמסרו לאדם השלישי את המידע שהיה דרוש למימוש הקשר.

המערער הודה באשמה שיוחסה לו על פי הסדר טיעון, שמכוחו כתב האישום מותן. התביעה בקשה לגזור על המערער שישה חדשים מאסר שירוצו בעבודות שירות; ואילו הסניגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, לפיה ניתן להסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור בלבד.

בית המשפט גזר על המערער 18 חודשים מאסר, מהם 5 חדשים לריצוי בעבודות שירות; והערעור מכוון כנגד חומרת העונש.

ב"כ המערער הדגיש את עברו הנקי של שולחו, כשהוא חוזר על האמור בתסקיר שירות המבחן, בו מוצג המערער כאזרח טוב וחיובי שניהל עד למקרה הנוכחי אורח חיים נורמטיבי ללא דופי; ובקשתו היא להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות לעונש מאסר על תנאי, בתוספת עבודות לתועלת הציבור.

לא נוכל להיעתר למערער. בית המשפט המחוזי עמד בגזר הדין על החומרה היתירה המאפיינת את התנהגותו של המערער, שלא נרתע מלשכור שירותי בריונות ונקיטה באלימות גופנית כנגד יריב בסכסוך מקרקעין; ואנו לא מצאנו כי בית המשפט שגה בהערכת החומרה הגלומה בהתנהגות זו.

אכן, לאחר שנפגשו עם האדם השלישי נרתעו המערער וחברו מלממש את הקשר והישהו את מתן האות למימושו; ובכך "ראשית חרטה", כפי שטוען ב"כ המערער. ברם, אין בכך כדי ליטול מעצם ההתקשרות עם האדם השלישי, כשלעצמה, את החומרה הקשה המאפיינת אותה.

אכן, המערער אינו משתייך לאוכלוסיה העבריינית וככלל האלימות הינה ממנו והלאה. ברם, פנייה של אדם כמו המערער לאלימות, ממחישה את הנטיה הגוברת בחברתנו לנקוט בדרך האלימות; ונטיה זו יש לבלום בענישה הולמת ומרתיעה.

המזכירות תעביר את פסה"ד לממונה על עבודות השירות לקביעת מועד להתחלת ריצוי העונש; ועד למועד שיקבע יעוכב ביצוע גזר הדין.

הערעור נדחה.