ע"פ 3776/02 עאהד פאיז עלי נתשה נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע על-פי הודאתו בעבירה של נסיון לרצח, בשתי עבירות של היזק בחומר נפיץ, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ובעבירה של חברות בארגון טרוריסטי.

בחודש יוני 2001 החליט המערער להצטרף לזרוע הצבאית של החמאס וליטול חלק בפעילותה. הוא ביקש לבצע פיגוע של התאבדות על-מנת להרוג בני-אדם אחרים, אך אנשי החמאס סברו כי בהיותו תושב העיר ירושלים הוא מהווה עבורם "נכס" חיוני, עד שאין טעם לעשות בו שימוש של התאבדות. כיוון שכך, קיבל על עצמו המערער לסלול את הדרך לביצוע פיגועים בתוך ירושלים. הוא עסק באיסוף מודיעין ובאיתור יעדים לביצוע מעשה החבלה. כמו כן סייע בגיוס מועמדים להצטרפות לזרוע הצבאית של החמאס.

2.במהלך חודש יוני סייר המערער בשכונת פסגת-זאב ואיתר שם חניון תת-קרקעי בבניין מגורים לצורך הנחת מכונית תופת. חבריו לחוליה העמיסו על מכונית פרטית את מטעני הנפץ והיא יצאה לדרך, כשהמערער נוסע בה לצד הנהג. בשל מחסום בכביש נדחתה הפעולה, ובאותו חודש שוב הוסעה מכונית התופת לחניון האמור. המערער כיוון את שעון ההפעלה של חומרי הנפץ ועזב את המקום יחד עם נהג המכונית. המטען התפוצץ ונגרם נזק לבנין המגורים ולמכוניות סמוכות.

בחודש שלאחר מכן, ביצע המערער רכישה של פרטי לבוש אותם נוהגים לעטות יהודים חרדים, והבגדים נמסרו למפגע מתאבד.

3.המערער התבקש לאתר מטרה נוספת לביצוע פיגוע. לצורך כך נסע פעמיים בקו האוטובוס מספר 13, ולאחר ששוכנע שמספר הנוסעים בו מדי בוקר רב, בא לכלל מסקנה כי זה האוטובוס בו יש לבצע פיגוע התאבדות. ביום שנועד לביצוע הפיגוע, יצאו המפגע והמערער לכיוון מרכז העיר. בשל שהמערער סבר שהמפגע המתאבד מצוי בלחץ כלשהו, הוא החליט לשנות את יעד הפיצוץ, הוביל את המתאבד למקום הידוע כ"מרכז כלל", והורה לו לפוצץ באותו מקום את המטען. המפגע המתאבד נראה חשוד בעיניה של עוברת אורח והיא פנתה לשני שוטרי משמר הגבול שהיו במקום. אלה הורו למפגע לעצור, ומשמיאן לעשות כך, כיוונו לעברו את נשקם. בשלב זה פנה המתאבד לעברם, הפעיל את מטען הנפץ שנשא וכתוצאה מכך נפצע אחד השוטרים פצעים קשים ועשרה בני-אדם אחרים נפצעו באורח קל. המערער עצמו נפצע אף הוא בשעת הפיגוע.

נציגת המדינה הודיעתנו היום כי השוטר שנפצע סובל מנכות קשה וסובל סבל רב, וכי אלה ילוו אותו עד סוף ימיו.

4.המערער סובר כי העונש שהוטל עליו בבית-המשפט המחוזי – עשרים וחמש שנות מאסר – הוא עונש חמור ביותר ואינו עומד בשום יחס לעונשים אחרים שנגזרו בעבר. אין עילה להתערב בגזר-הדין. העונש שנגזר על המערער אינו חמור בנסיבות הקשות של המקרה.

הערעור נדחה.