ע"פ 3785/00 ניקולאי מלכוב נ. מדינת ישראל

השופט י' אנגלרד :

ערעור זה מכוון נגד חומרת העונש שהושת על המערער לאחר שהורשע - על פי הודאתו - בעבירה של חבלה חמורה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 333 + 335 לחוק העונשין, תשל"ז1977- ובעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג קנאביס במשקל 0.7086 גרם לצריכתו העצמית.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הטיל על המערער עונש מאסר בפועל של 42 חודשים מיום מעצרו וכן 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה מסוג פשע.

לפי העובדות שבכתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער, נסעו המערער ואדם אחר במונית הנהוגה בידי המתלונן. כשהגיעו למחוז חפצם הודיע הנוסע האחר לנהג המתלונן כי אין להם לשלם עבור הנסיעה. בעקבות דין ודברים שהתפתחו בין הנוסע האחר לבין הנהג יצא המערער מן המונית, ניגש לעבר המתלונן ודקר אותו בראשו בסכין שהחזיק בידו.

כתוצאה מן הדקירה נגרם לנהג המתלונן חתך בתוך הגולגולת, שהביא לדימום בגולגולת. מצבו הקשה של המתלונן בשל הפציעה בגולגולת הצריך את אשפוזו בבית החולים ברזילי ובהמשך בבית החולים סורוקה בבאר-שבע למשך עשרה ימים וחודש מנוחה נוסף בביתו ומעקב במרפאה נוירוכירורגית.

בגזר דין מפורט שקל בית המשפט המחוזי את כל טענות הסנגוריה לקולא, ביניהן גם הטענה כי המערער היה שתוי בעת ביצוע עבירת החבלה החמורה. לפנינו חזר בא-כוח המערער בהרחבה על הנימוקים לקולא. הוא הדגיש כי אין למערער עבר פלילי מכביד, כי משפחתו היא משפחה נורמטיבית המוכנה לטפל בו וכי המערער הביע חרטה על מעשהו. כן טען הסנגור כי העונש שהוטל על המערער חורג מן העונש המקובל במצבים כאלה. יצויין, כי בתסקיר שירות המבחן למבוגרים, שהוגש לקראת הדיון בערעור, אין המלצה טיפולית בעניין המערער.

לאחר ששמענו את טיעוני בעלי הדין ועיינו בחומר המצוי בתיק, הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי נתן את דעתו על מכלול השיקולים לקולא ולחומרא ואין העונש שהוטל על המערער חמור במידה המצדיקה את התערבותנו.

אי לכך, הערעור נדחה.