ע"פ 3794/04 עמאר באטרה נ. מדינת ישראל

המערער ובנו הודו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של סחר בסם מסוכן והורשעו על פי הודאתם. המערער ניהל בביתו מקום לממכר סמים ובהם סמים קשים למיניהם. לביתו הגיעו באופן שוטף לקוחות לרכישת סם ובנו ואדם נוסף עסקו במכירתו. למערער עבר פלילי כבד ובו הרשעות רבות בגין עבירות בסמים. בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של 4 שנות מאסר בפועל והפעיל עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו במצטבר.

טענתה המרכזית של סניגוריתו המלומדת, היא כי המערער ובנו הועמדו לדין בכתב אישום אחד, ובגין אותן עבירות נדון בנו לשנתיים מאסר בפועל ו-3 עונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו הופעלו במצטבר וחלקם באופן חופף כך שבסך הכל ירצה 4 שנות מאסר בפועל. תוצאה זו אינה נראית מוצדקת על פי הטענה.

כבר אמרנו לא פעם כי השוואות עונשים לשם שמירה על עקרון אחידות הענישה, אינה עניין מתמטי. יתכן שבית המשפט הקל במידה מסויימת עם בנו של המערער, שאינו בפנינו ולא נוכל להתייחס לנסיבות עניינו. ניתן רק לקבוע כי העונש שהושת על המערער – בהתחשב במעשים שהודה בהם, בהתחשב בעברו הפלילי ואף בעובדה שזמן קצר לפני כן, בהליך אחר, ניתנה לו הזדמנות לפתוח בהליך שיקום והוא נכשל בכך – אינו עונש חמור אשר ראוי כי ערכאת הערעור תתערב לשם הקלתו.

הערעור נדחה.