פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 3802/04 ודים ליובין נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · ענישה על עבירות אינוס ומעשה סדוםערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער הורשע בעבירות אינוס, מעשה סדום, חטיפה וכליאת שווא, ונגזרו עליו 15 שנות מאסר בפועל, מתוכן תשע במצטבר. בית המשפט העליון דחה את הערעור על גזר הדין. נקבע כי אין טעם להורות על חפיפה בין העונש הנוכחי לעונש בגין עבירת אינוס נוספת שביצע המערער בעת ששוחרר בערובה.

העובדות

המערער הורשע בעבירות של אינוס, מעשה סדום, חטיפה לצורך ביצוע עבירת מין וכליאת שווא, בגין תקיפת נערה ברחוב העיר ערד והתעללות בה במקלט. בעת ביצוע המעשה המערער היה משוחרר בערובה בגין עבירת אינוס אחרת, ובגינה נגזרו עליו שלוש עשרה שנות מאסר. בית המשפט גזר עליו חמש עשרה שנות מאסר בפועל, מתוכן שש חופפות ותשע במצטבר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להורות על חפיפה בין עונש המאסר שנגזר בעבירות אינוס למאסר שנגזר בעבירת אינוס אחרת

הלכות

  1. 1

    לא נמצא טעם להורות על חפיפה בין עונש המאסר בגין מעשי האינוס החדשים לבין עונש המאסר שנגזר בגין עבירת אינוס קודמת של המערער

    ״ולא נמצא לנו כל טעם טוב שהוא - כבקשת בא-כוחו של המערער - כי נחפוף את עונש המאסר שנגזר עליו עתה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • אינוס
  • מעשה סדום
  • חטיפה לצורך ביצוע עבירת מין
  • כליאת שווא
  • מאסר בפועל
  • מעצר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 3802/04

בפני:

כבוד המישנה לנשיא מ' חשין

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערער:

ודים ליובין

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר הדין של בית המשפט

המחוזי בבאר שבע מיום 3.3.04 בת"פ 907/99 שניתן על ידי כבוד השופטים: ג'

גלעדי, ב' אזולאי וח' עמר

תאריך הישיבה:

י"ד באדר א' תשס"

ה

(23/2/05)

בשם המערער:

עו"ד עופר אשכנזי

בשם המשיבה:

עו"ד שאול כהן

פסק-דין

המישנה לנשיא מ' חשין:

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של אינוס, מעשה סדום, חטיפה לצורך ביצוע עבירת מין וכליאת שווא. משהורשע כך בדינו נגזר עונשו של המערער לעונש מאסר בפועל בן חמש עשרה שנים (בניכוי תקופת המעצר), שש שנים מתוכן חופפות לעונש מאסר בן שלוש עשרה שנים שהמערער רצה אותה עת (אף הן בגין עבירת אינוס) ותשע שנים במצטבר לכל עונש מאסר אחר. הערעור שלפנינו ערעור הוא על גזר הדין.

קריאה בכתב האישום מעלה לעיני הקורא תמונה שקשה להגזים בזוועה שבה. באחד הלילות של חודש פברואר 1999, הלכה המתלוננת, נערה כבת 18, ברחובות העיר ערד. המערער עקב אחר המתלוננת, תקף אותה, סתם את פיה, הצמיד מכשיר חד לצווארה וגרר אותה מתחת לאחד הבניינים במקום. בבניין הכניס המערער את המתלוננת למקלט, ולמרות התנגדותה ותחנוניה לפניו לא הרפה ממנה. מאותה עת ובמשך זמן לא מעט התעלל המערער בנערה בדרך שקשה לתארה. בתחילה ליטף המערער את הנערה, נישקה, הסיר מעליה את בגדיה ולאחר מכן ביצע בה מין אוראלי על דרך החדרת איבר מינו לפיה. לאחר מכן אנס המערער את הנערה כדרך האנסים, ובהמשך סובב את גופה ועשה בה מעשה סדום. המערער לא אמר די ואנס את המערערת שוב, ובהמשך עשה בה שוב מין אוראלי על דרך החדרת איבר מינו לפיה תוך שהוא מאלצה לבלוע את זרעו. דומה שאין צורך להוסיף ולהסביר מה עינויים עברה המתלוננת תחת ידיו הטמאות ותחת גופו הטמא של המערער. דומה גם כי אין צורך להוסיף ולהסביר כי עד יומה האחרון תישא המתלוננת בנשמתה ובנפשה את ההשפלה הנוראה שעברה מידיו של המערער.

העונש שנגזר על המערער אינו חמור כלל ועיקר ביחס למעשים הנוראים שביצע בגופה של המתלוננת. יתר-על-כך: מסתבר כי המערער נעצר בתחילה, בענייננו, עד תום ההליכים, אלא שבתום תשעה חודשים שוחרר בערובה. בהיותו כך משוחרר בערובה, עשה המערער מעשה אונס בנסיבות דומות - גם זו הפעם בבחורה שהילכה ברחובה של עיר - ובשל אותו מעשה נגזר עונשו לשלוש עשרה שנות מאסר בפועל. עונש זה אף אושר בבית המשפט העליון. עתה הגיעה עת לגזור את עונשו של המערער על מעשי האינוס האכזריים שבענייננו, ולא נמצא לנו כל טעם טוב שהוא - כבקשת בא-כוחו של המערער - כי נחפוף את עונש המאסר שנגזר עליו עתה לעונש המאסר שנגזר עליו בעבירת האינוס האחרת.

הערעור נדחה.

היום, י"ד באדר א', תשס"ה (23.2.05).

המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04038020_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1לא נמצא טעם להורות על חפיפה בין עונש המאסר בגין מעשי האינוס החדשים לבין עונש המאסר שנגזר בגין עבירת אינוס קודמת של המערער