ע"פ 3811/13 מדינת ישראל נ. פלוני

זו בקשה מטעם המערערת לפרסום שמו של המשיב, אשר מתנגד לבקשה. המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה, על-פי הודאתו, בעבירות שונות, בהן גם עבירות של מעשה מגונה. גזר הדין בעניינו של המשיב (מיום 22.4.2013) פורסם בלא שנכללו בו פרטיו המזהים וזאת, כדברי בית משפט קמא, כדי לא "לחשוף את זהותה של נפגעת העבירה". בהמשך הגישה המערערת לבית משפט קמא בקשה לפרסום שמו של המשיב. בדיון שהתקיים בבקשה זו הסכים בא-כוח המשיב לבקשה, ולפיכך ביום 8.5.2013 ניתנה החלטת בית משפט קמא שלפיה יש להתיר את פרסום שמו. בית המשפט הבהיר כי סבר מלכתחילה שיש לחסות את פרטיו של המשיב מחשש לפגיעה ולחשיפת זהותה של המתלוננת. המדינה ערערה לבית משפט זה על העונש שהושת על המשיב. בבית משפט זה, ככל הנראה בשל החלטתו הראשונית של בית משפט קמא (במסגרת גזר הדין), נפתח תיק הערעור, על-ידי המזכירות, בכפוף לאיסור פרסום שמו של המשיב.

עתה מבקשת המערערת, כי נפרסם את שמו של המשיב ראשית מן הטעם שבפועל לא קיים צו איסור פרסום תקף המונע את פרסום שמו ושנית נוכח החשיבות שמייחסת המערערת לפרסום שמו של המשיב בהתחשב בעבירות בהן הורשע. המשיב מתנגד לבקשה בטענה, כי איסור פרסום שמו נדרש, בין היתר, כדי לא לפגוע בסיכויי שיקומו ובאיחוי קשריו עם משפחתו.

לאחר העיון, אנו סבורים כי יש לקבל את בקשת המערערת ולפרסם את שמו של המשיב. כאמור בבקשת המערערת, הסיבה העיקרית בגינה ראה בית משפט קמא לאסור את פרסום שמו של המשיב מלכתחילה היתה הגנה על שלומה של המתלוננת והחשש שפרסום פרטי המשיב יביא גם לחשיפת זהותה. משהוברר לבית משפט קמא כי משפחת המתלוננת הביע הסכמתה לפרסום השם (ונזכיר, כי בא כוחו אף לא התנגד לכך בדיון שהתנהל בפני בית משפט קמא) - הוסר צו איסור הפרסום עוד בטרם מתן פסק הדין בערעור. משמעות הדברים

היא שגם בבית משפט זה צריך היה מלכתחילה לפרסם את שמו של המשיב, משהטעם המרכזי לאיסור פרסום שמו הוסר ובאין עילה ראויה אחרת לאסור את פרסום שמו. גם אין להלום מצב בו גזר הדין מפורסם תוך ציון שמו של המשיב, בעוד שפסק הדין בערעור יפורסם כששמו אסור לפרסום.

נוכח האמור, הבקשה מתקבלת.