ע"פ 3824/99 מחמד עאיד משעשע נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

בתאריך 22.11.98 הכינו שותפיו הבגירים של המערער, האחד בן 29 והשני בן 23, בקבוק תבערה. השניים הציתו את הבקבוק והשליכו אותו לתוך חצר ישיבת "בית אורות" בירושלים, בעוד המערער, והוא אז תלמיד כיתה י"א בן 17, משמש כתצפיתן. הבקבוק כובה על-ידי תלמידי הישיבה ולא נגרם נזק כלשהו.

שני השותפים הועמדו לדין בכתב-אישום אחד ואילו נגד המערער הוגש כתב-אישום נפרד, על-מנת להשמיעו, לאחר הרשעתו, כעד נגד שותפיו.

השלושה נעצרו עד תום הליכי המשפט, אך המערער שוחרר כעבור 45 ימי מעצר בתנאים מגבילים, ובכללם מעצר-בית.

במשפטו, הודה המערער, על-יסוד עסקת-טעון, בניסיון להצתה, ונדון לשבעה חודשי מאסר בפועל ולשנה מאסר על-תנאי.

משהסתיים משפטו, נערכה עסקת-טעון אף עם שותפיו. אף הם הודו בניסיון להצתה ועל כל אחד מהם נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על-תנאי. השותפים, שכאמור היו עצורים עד תום ההליכים, שוחררו מן הכלא לאחר ניכוי שליש מן העונש שנגזר עליהם.

ערעורו של המערער, שביצוע עונשו עוכב, מופנה כנגד חומרתו.

המערער טען, כי עונש זה חמור מדי לנוכח גילו הצעיר, חלקו במעשה והעונשים שהוטלו על שותפיו הבגירים.

טענות אלה נראות לנו.

אכן, הגם שהמערער אחראי למעשה העבירה כמבצע בצוותא, הרי שבפועל בוצעה העבירה על-ידי שני אנשים בוגרים, שבוודאי אף השפיעו עליו. היה אף מקום להתחשב במעצר-הבית הממושך שהיה נתון.

בנסיבות אלה, נראה לנו כי יש להעמיד את תקופת המאסר בפועל על שישה חודשים, בניכוי 45 ימי מעצרו, ואף לאפשר ריצוי היתרה בעבודות שירות.

אנו מקבלים, איפוא, את הערעור ומעמידים את עונשו של המערער על שישה חודשי מאסר בניכוי 45 ימי מעצרו. העונש המותנה יישאר בעינו. התקופה הנותרת תרוצה בעבודות שירות.

על הממונה על עבודות השירות להגיש לבית-המשפט חוות-דעתו תוך 30 יום. עם קבלת חוות-הדעת נשלים פסק-דיננו.

ביצוע עונש המאסר יעוכב עד לתום הדיון בערעור.