ע"פ 3835/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 20.11.08, בשעות אחר-הצהריים, ירדה קטינה ילידת חודש יולי 1995 מהסעה של בית ספרה, והחלה עושה את דרכה לעבר ביתה. לפתע, ניגש אליה המערער, החל לשוחח עמה, טען בפניה שהוא מה"מאפייה", והחמיא לה על יופיה. המערער ביקש מהקטינה ללוותו לביתו הנמצא במרחק עשרות מטרים מביתה, ומשסירבה, כפה עליה זאת באיומים. בהמשך, דרש המערער ממנה לעלות לדירתו, וכאשר ביקשה ללכת לדרכה הוא מנע זאת תוך שימוש בכח. המערער התיישב ליד הקטינה והחל לספר על בנותיו ואשתו אשר נטשו אותו, ובמהלך הדברים חיבק אותה מפעם לפעם ונשק לה על לחיה, חרף התנגדותה. משביקשה הקטינה לעזוב את הדירה, שב המערער ומנע זאת, עד שלבסוף הצליחה לחמוק ממנו וללכת לדרכה.

בגין עובדות אלו, בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של חטיפה, כליאת שווא ומעשה מגונה. בעקבות כך הוא נדון ל-36 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן 10 חודשים שעמד נגדו. נקבע כי מתוך המאסר המותנה המופעל ישא המערער בארבעה חודשים במצטבר למאסר בתיק זה, כך שתקופת מאסרו הכוללת עומדת על 40 חודשים.

בערעור שבפנינו מבקש המערער כי נקל בעונשו. נטען, כי המעשים אותם ביצע מצויים במדרג נמוך של חומרה; החטיפה בוצעה ללא תכנון מוקדם; בעת ביצוען של העבירות הוא היה נתון תחת השפעתו של משקה משכר; לא ניתן משקל הולם להודאתו ולנסיבותיו האישיות.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער, שבעת האירוע היה בן 61 לערך, הוביל באיומים ובכח ילדה-נערה לדירתו, כפה עליה את עצמו, וביצע בה מעשה מגונה. נדמה כי לא נדרש דמיון רב כדי להניח שעל הקטינה עברו רגעי חרדה קשים, תוך שהיא חוששת כי יבולע לה. למרבה המזל היא גילתה תושייה ונמלטה על נפשה, אולם עובדה זו אינה מפחיתה מחומרת התנהגותו של המערער, שאטם את לבו ואוזניו לתחנוניה של הקטינה להניחה לנפשה.

על מעשים מסוג זה היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב בחומרה, ואין בידנו להצטרף להשקפה לפיה העונש לוקה בחומרה יתרה, אדרבא, אפשר שהוא אף מתון במידה לא מבוטלת.

אי-לכך, הערעור נדחה.