פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
3835/13
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
עדי רווח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.4.13 בתפ"ח 36439-09-10 שניתן על ידי כבוד
השופטים: י' אלרון – סג"נ, מ' גלעד וד"ר מ' רניאל
תאריך הישיבה:
כ"ו בסיון התשע"ג
(4.6.2013)
בשם המבקשת:
עו"ד עדי קידר
בשם המשיבה:
עו"ד נורית הרצמן
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה י' אלרון והשופטים מ' גלעד ו- מ' רניאל ) בתפ"ח 36439-09-10 מיום 23.4.2013, במסגרתו הושתו על המבקשת ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי.
2.
המבקשת הועסקה בתום שירותה הצבאי ב"עבודה מועדפת" כמטפלת במוסד שיקומי שבו מאושפזים חוסים הסובלים מפיגור שכלי ונפשי קשה ביותר. ביום 16.5.2012 הורשעה על-ידי בית המשפט המחוזי בעבירות של גרם מעשה סדום וגרם מעשים מגונים בכך שגרמה לחוסים לבצע מעשים מיניים אלו באלו לשם ביזוי מיני. בנוסף הורשעה המבקשת גם בעבירות של התעללות נפשית ומינית בחסרי ישע על-ידי אחראי. תיאור המעשים קשה ומזעזע. אסתפק בהפנייה להכרעת הדין. בית המשפט המחוזי זיכה את המבקשת בהכרעת-דינו מחמת הספק מיתר העבירות שיוחסו לה בכתב האישום.
3.
בית המשפט המחוזי ציין בגזר-דינו מיום 23.4.2013 כי שרות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינה של המבקשת וכי היא אינה לוקחת אחריות על מעשיה או מפנימה את חומרת המעשים. בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבותיה האישיות של המבקשת, גילה הצעיר, העדר עבר פלילי, שירותה הצבאי התקין, תפקודה הנורמטיבי ונישואיה הטריים. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי אין הוא מחמיר עם המבקשת בשל כך שבחרה שלא להודות בביצוע העבירות וניהלה משפט ארוך שבמהלכו אף זוכתה מעבירות רבות וחמורות שיוחסו לה במקור בכתב האישום. לאחר ששקלל את כלל הנסיבות הן לקולא הן לחומרא, השית בית המשפט המחוזי על המבקשת את העונשים המפורטים ברישא. ביום 23.4.2013 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 12.5.2013 וביום 29.4.2013 הורה על עיכוב ביצוע העונש עד ליום 6.6.2013.
4.
המבקשת באמצעות בא כוחה – עו"ד עדי קידר – טוענת כי יש ממש בסיכויי הערעור בעיקר לנוכח העובדה כי בית המשפט המחוזי עצמו קבע בהכרעת-דינו כי לאור מערכת היחסים המורכבת במקום ולאור התנהלות עדי התביעה המרכזיים שהינם בעלי אינטרס מחמת סכסוך בינם לבין המבקשת, יש צורך בהוכחת קיומו של חיזוק לעדויותיהם. לדידה, החיזוקים אותם דרש בית המשפט המחוזי לא עמדו במבחן הראייתי המתאים. עוד נטען כי בכל אותה תקופה בה המבקשת הייתה משוחררת, לא עברה עבירות נוספות והיא אינה מועסקת עוד בעבודה דומה. בנסיבות אלה, הסיכוי להישנות המעשים בהם הורשעה המבקשת הוא נמוך. המבקשת מבקשת להתחשב גם בגילה הצעיר, בהעדר עבר פלילי ובמצבה הנפשי המורכב. ב"כ המבקשת מוסיף ומציין, בהסתמך על ההלכה הפסוקה, כי בית משפט זה עיכב ריצוי עונשי מאסר כבדים בהרבה מעונש המאסר שהוטל על המבקשת העומד על ארבע שנות מאסר בלבד.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה דנא ונתתי דעתי על נימוקיה, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים במסגרת הדיון שנערך אתמול לפניי ועיינתי במסמכים שהוגשו מטעמם, סבורני כי דינה להידחות.
6.
בע"פ 111/99 שוורץ נ' מ"י , פ"ד נד(2) 241 (2000) הותוו הקריטריונים להפעלת שיקול הדעת לגבי החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר (שם, פסקה 18 לפסק-דינה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש ). לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות "מיוחדות" או "יוצאות מגדר הרגיל" המצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקשת. בבחינה לכאורית של טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, ובשים לב לכך שהודעת הערעור מטעמה של המבקשת נוגעת בעיקרה בממצאי מהימנות ביחס לעדי המשיבה, דומה כי על-פני הדברים סיכוייו של הערעור שהוגש להתקבל אינם מן המשופרים. מה גם שבית המשפט המחוזי בהכרעת דינו שקל בזהירות רבה את העדויות שנשמעו לפניו, גם זיכה את המבקשת מחלק מהעבירות שיוחסו לה במקור בכתב האישום. זאת ועוד: גם בהתחשב במשך תקופת המאסר שהושתה על המבקשת, בחומרת העבירות ובנסיבות ביצוען, נחה דעתי כי אין להעדיף את עיכוב ביצוע עונש מאסרה של המבקשת, על פני ביצועו. לא יהיה בתחילת ביצוע עונש המאסר כדי לסכל את האפקטיביות של הערעור.
7.
מעיקר הדין היה על המבקשת להתייצב לריצוי עונשה מחר, לאחר שהמועד נדחה לפי בקשתה פעמיים. ברם, על מנת לאפשר למבקשת להתארגן לקראת תחילת ריצוי העונש, ידחה המועד ליום 19.6.2013, שאז על המערערת להתייצב עד השעה 10:00 בכלא "נוה תרצה".
ניתנה היום, כ"ז בסיוון התשע"ג (5.6.2013).
ש ו פ ט