ע"פ 384/97 פלוני נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בביצוע שורה של עבירות מין בשתי קטינות בנות שש ועשר שנים. בית המשפט המחוזי גזר על המערער, בגין כל העבירות בהן הורשע, חמש עשרה שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המערער סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה, לא נתן משקל די לנכותו, המצריכה טיפול רפואי מיוחד, לנסיבותיו המשפחתיות, ולדברי השבח שנשמעו אודותיו מפי עדי האופי במשפטו.

בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין. המערער ביצע, בשתי קטינות, רכות בשנים, שורה ארוכה של מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים. פרטי המעשים האלה מובאים בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. המערער, שהיה בן בית אצל הורי הקטינות, ניצל את האמון שנתנו בו הקטינות ונתנו בו הוריהן, ניצל את תמימותן של הקטינות וביצע בהן מעשים מחפירים לסיפוק יצריו המיניים.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, לא רק את גופן ואת נפשן של הקטינות פצע המערער. הוא רמס את כבודן ואת כבוד בני משפחתם. הוא לא היסס לפגוע בשמה הטוב של אחת הקטינות והמיט על שתיהן מצוקה חברתית. בית המשפט קמא נדרש לנסיבותיו האישיות של המערער, לנכותו, ולעדויות האופי בעניינו, ומצא כי אין בכל אלה להקל עמו מעבר לעונש שמצא לראוי לגזור עליו. שיקולים אלה מקובלים עלינו ואין מקום להתערב בהם.

שרות המבחן שהכין תסקיר משלים אודות המערער לא מצא אף הוא מקום להמליץ על שינוי בגזר הדין. בנסיבות אלה כולן אין מקום להקל מן העונש שנגזר על המערער. בפנינו הצהיר המערער על נכונותו לקבל כל טיפול הנדרש כדי להביא לשינוי במצבו ובאישיותו שהביאוהו לעבור את העבירות. אם אמנם כך, ואם ימצא שיש צורך בטיפול כזה, חזקה על שלטונות הכלא שיעשו את מיטבם בעניין זה.

הערעור נדחה.