ע"פ 3840/02 מואיז פדלון נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע על-פי הודאתו ביום 15.3.01 בבית משפט השלום ברמלה, בגין עבירה של ניהול עסק הטעון רישיון, ללא רישיון. בגזר הדין שניתן באותו יום הושת על המערער קנס של 2,000 ש"ח או מאה ימי מאסר תמורתו, וכן נצטווה המערער לסגור את עסקו - מוסך רכב - תוך שישה חודשים, אלא אם יקבל רישיון עסק.

המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר טרם נשמע. בנוסף לכך הוא הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצועו של העונש. ביום 29.11.01 נדחתה הבקשה. לגרסתו של המערער, ההחלטה הומצאה לו ביום 1.5.02. בערעור זה חוזר המערער ומבקש שביצועו של העונש, והכוונה, למעשה, לצו הסגירה, יעוכב עד להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בערעורו.

2.מסתבר, כי המערער הגיש בקשה לשימוש חורג לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, רמלה ביום 29.11.00. נתקיים דיון, בו אמר מהנדס העיר כי יש לפעול במסגרת הליך של שימוש חורג, וכי אם יוצא היתר הוא יינתן לתקופה של שנתיים. המערער מוסיף וטוען, כי הוועדה המקומית דרשה שמינהל מקרקעי ישראל יחתום על הבקשה לשימוש חורג. לדברי המערער, עד היום טרם נתקבלה תשובה מן המינהל, בשל בעיות שונות הנוגעות לתפקוד מחוז מרכז של המינהל.

3.תחילה נטיתי שלא ליתן צו עיכוב ביצוע, במיוחד בהתחשב בכך שהתברר לי, כי עוד בשנות השמונים ניתן צו סגירה לאותו עסק, שנוהל על ידי אביו של המערער. אולם, משהובהר כי הוגשה בקשה לשימוש חורג, וכי עמדתו של מהנדס העיר היא כי ניתן יהיה להתיר שימוש חורג לתקופה של שנתיים, הרי נראה לי שהכף נוטה לכיוון של עיכוב ביצוע של צו הסגירה. הנחתי היא, שלפחות מבחינתה של העירייה לא תהא מניעה ליתן רישיון עסק, בעקבות ההיתר לשימוש חורג, אם זה יינתן.

לפיכך, יעוכב ביצועו של צו הסגירה עד הכרעה בערעור התלוי בבית המשפט המחוזי בתל אביב.