ע"פ 3851/06 חיים ביאליק בן-ישי נ. מדינת ישראל

בפני בקשה לשחרורו של המבקש בערובה מעונש המאסר אותו הוא מרצה, שהוטל עליו על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (פ"ח 1164/02), ביום 26.3.2006, לפי סעיף 44 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירה של סיוע לרצח לפי סעיף 300(א)(2) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

לפי הנטען בכתב האישום, בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, התגורר אשר אילוז (להלן: אילוז) בבית משותף בראשון לציון (להלן: הבית). בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, היה אביב אילוז, בנו של המתלונן, כבן 3 (להלן: אביב). המתלונן נהג ברכב מסוג הונדה. בתאריך בלתי ידוע, סמוך לפני ה- 27.4.99, פנה יחיא תורכ (להלן: יחיא) למבקש וסיפר לו על כוונתו להמית אדם באמצעות מטען חבלה. יחיא לא שיתף את המבקש בזהות האדם שהמטען מיועד לו או במועד בו יוטמן המטען. יחיא ביקש מהמבקש שישיג עבורו חלקים לצורך הכנת המטען. במועד שאינו ידוע, סיפר המבקש ליחיא חלקים שונים להכנת המטען. ביום 26.4.99 ועל-פי הוראתו של יחיא, נסע המבקש לרכוש סוללות שישמשו למטען יחד עם כאמל תורכ, אחיו של יחיא. לאחר-מכן, שבו למתחם משפחת תורכ ביפו ומסרו את הסוללות ליחיא, אשר עסק באותה עת בהרכבת המטען. ביום 26.4.99 בשעות הלילה הוטמן המטען ברכב וביום 27.4.99 בסמוך לשעה 9:30 התפוצץ המטען מתחת לרכב וכתוצאה מהפיצוץ נגרם מיד מותו של אביב ואילוז נפצע קשה.

ביום 18.4.05 נחתם בין המבקש לבין המשיבה "הסכם להסדר טיעון", לפיו הסכימו הצדדים ביניהם, לעתור במשותף לבית-המשפט שישית על המבקש עונש של 10 שנות מאסר בפועל. בין הצדדים נוצר חוסר הסכמה לעניין העונש, בנוגע לסעיף 4 להסדר הטיעון, הקובע כדלקמן:

"התביעה צופה שיחיא טורק יורשע במיוחס לו ויקבל עונש של מאסר עולם, ואולם, במידה והעונש שייגזר על יחיא טורק יהיה שווה לעונש המוסכם בעניינו של הנאשם, או נמוך ממנו, מוסכם על הצדדים כי אז ישבו הצדדים ויסכמו ביניהם על עונש אחר אשר ייגזר מעונשו של יחיא טורק ויהיה נמוך ממנו".

ביום 21.4.05, הרשיע בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' טימן, ש' ברוש וי' שנלר) את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ביום 14.12.05 זיכה בית-המשפט המחוזי את יחיא טורק מעבירות הרצח, ניסיון לרצח והיזק בחומר נפיץ והרשיעו בעבירות של ייצור והחזקת נשק ומתן אמצעים לביצוע פשע.

אשר לטיעונים לעונש בעניינו של המבקש, טענה המשיבה, כי מאחר ועל יחיא טורק נגזרו 12 שנות מאסר בגין העבירות בהן הורשע (ייצור והחזקת נשק ומתן אמצעים לביצוע פשע) וזהו עונש מאסר הגבוה מ- 10 שנות המאסר שהוסכמו באשר למבקש, הרי היא עודנה עומדת על קיום ההסכם כלשונו, שלהשקפתה, משמעו, שעל הצדדים לעתור במשותף, כי על המבקש ייגזרו 10 שנות מאסר.

לעומתה, פרשנות המבקש להסכם הייתה, כי כיוון שיחיא טורק זוכה מעבירת הרצח, או מכל עבירה אחרת הקשורה ברצח אביב אילוז עצמו (כגון ניסיון לרצח, סיוע לרצח וכדומה), הרי שיש מקום להקל בעונשו שלו, ללא קשר לעובדה, שיחיא טורק הורשע בעבירות אחרות, שעלו במסגרת שמיעת הראיות בתיק ובגינן נגזרו עליו 12 שנות מאסר. המבקש עמד על קיום ההסכם כלשונו, אלא שהמשמעות מבחינתו הינה, שעל הצדדים לעתור במשותף, כי ייגזר עליו עונש מאסר הפחות מאותן 10 שנות מאסר.

רק ביום 26.3.06 הטיל בית-המשפט המחוזי על המבקש עונש של 8 שנות מאסר בפועל ומאסר של שנתיים על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו מן הכלא, שלא יעבור עבירה כנגד גוף, שהיא פשע, לרבות סיוע, שידול או ניסיון לעבור עבירה כזו.

על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי ערער המבקש, ביום 8.5.06, לבית-משפט זה ובמסגרת ערעורו הגיש בקשה לשחרור בערובה עד למתן פסק-דין, היא הבקשה שבפני.

בבקשתו טוען בא-כוח המבקש, כי אם בקשתו לא תיענה, ואף אם לא ינוכה שליש ממאסרו של המבקש, ייווצר מצב בו הוא ריצה מרבית מתקופת מאסרו וזאת בטרם נשמע הערעור שהגיש. לטענת בא-כוח המבקש, העדות העיקרית כנגד המבקש, שבגינה הוא נעצר הייתה של יחיא טורק. יחיא זוכה מעבירת הרצח שיוחסה לו והורשע בעבירות אחרות שיוחסו לו. כנגד זיכויו של יחיא, ערערה המשיבה לבית-משפט זה (ע"פ 1309/06) ואף יחיא ערער מצידו על הרשעתו בעבירות האחרות וגזר-הדין שהושת נגדו (ע"פ 1292/06). הדיון בערעורים נקבע לחודש פברואר 2007. בעניין זה מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי עיקר הנימוקים הנטענים בערעור המבקש מתייחסים לכך, שהסדר הטיעון שנחתם לא יושם במלואו, כאמור. לטענתו, משמעות סעיף 4 להסדר הטיעון היא, כי היה ועונשו של יחיא טורק יהיה נמוך מעונש של מאסר עולם, ישבו הצדדים ויסכמו ביניהם על עונש אחר, שייגזר מאותו העונש ויהיה נמוך מעונשו של טורק. מטעמים אלה, ועל-מנת שלא ייגרם למבקש עיוות דין, מבקש הוא להורות על שחרורו בתנאים עד למתן פסק-דין בערעור.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בבקשה ובגזר-הדין של בית-המשפט המחוזי, שוכנעתי, כי דין הבקשה להידחות.

במקרה שלפנינו, פנה יחיה טורק למבקש ואמר לו, שהוא רוצה לרצוח אדם. המבקש לא התעניין כלל מי האדם שבכוונתו של יחיא לרצוח, אולם הוא ידע היטב, כי הוא עוזר ליחיא טורק לרצוח אדם והשיג לו חלקים שונים, הכוללים מגנטים, לבנות חבלה ועוד. עבירת הסיוע לרצח הינה עבירה חמורה ביותר. כמו-כן, העובדה, שהמבקש ידע, כי הוא עוזר ליחיא לרצוח אדם והאדישות שגילה כלפי זהות הנרצח בכך שלא טרח לשאול את יחיא את מי בכוונתו לרצוח מחזקים את חומרת מעשיו; עוד יש לזכור, כי תוצאות המעשים הביאו לרצח ילד בן שלוש. לכל אלה יש להוסיף את עברו הפלילי של המבקש, הכולל עבירות רכוש ישנות, תקיפה ואיומים ואף עולה, כי המבקש ריצה 32 חודשי מאסר, לפני קרוב לעשרים שנה בגין עבירות סמים. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה לשחרור בערובה.

יחד עם זאת, מאחר ולערעור שהגיש יחיא טורק לבית-משפט זה (ע"פ 1292/06) ולערעור שהגישה המשיבה בעניינו של יחיא טורק לבית-משפט זה (ע"פ 1309/06) עשויה להיות השלכה אודות ערעורו של המבקש, מזכירות בית-המשפט מתבקשת להקדים את מועד הדיון, הקבוע כיום לחודש פברואר 2007, בערעורים הנ"ל למועד מוקדם ככל האפשר, על-מנת שגם ערעורו של המבקש יישמע ויסתיים בהקדם.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.