ע"פ 3858/97 הרצל יצחק עו"ד נ. מדינת ישראל

המערער ביקש פסילת השופט על שום שהדריך עדת משטרה שלא להשיב אם אינה זוכרת את האירוע נשוא השאלה; על שום שהפסיק חקירה נגדית של המערער מספר פעמים; על שפנה למערער ואמר לו כי אם ימשיך להיכנס לדברי התובעת יוציא אותו מהאולם. בגין כל אלה נתבקשה פסילת השופט. הלה סירב, ומכאן הערעור שבפני.

איני סבור כי התנהגותו זו של השופט היא עילה לפסילתו, ובדין דחה השופט את הבקשה לפסילתו. עם זאת, הניסוח של דחיית הפסילה הוא כה חריף, עד כי מטעם זה עצמו - ולא מטעמי הפסילה אותן העלה המערער בפני השופט - מן הראוי הוא שישקל אם אין להעביר העניין, למען מראית הצדק, לשופט אחר.

בהחלטתו ציין השופט כי למערער "דמיון פורה או בורות בעניין, או ביצר לב רע". בהמשך ציין בית המשפט כי בעמדתו של המערער אין כל תום, ודבריו רחוקים מן האמת והאמונה. כן כתב כי יש בו במערער "סממני התוקפנות שאיפיינו את התנהגות הנאשם כלפי התובע והעדה, התפרצויותיו לתוך דבריהן וכלפיהן, והיותו נסער וצעקן". בדבריו אלה חרג השופט מהאיפוק הראוי. כך כלפי כל נאשם; כך בוודאי כלפי נאשם שהוא גם עורך דין. על השופט לרסן התבטאויותיו. אפשר להביע כל רעיון באופן מאופק וענייני. אין בדבריו אלה של בית המשפט עילה לפסילתו. עם זאת - ובהסכמת באת כוח המדינה - הנני ממליץ כי התיק יועבר לשופט אחר.

הערעור נדחה.