ע"פ 3860/00 מוסיליאן נחומוב נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, וכן בעבירה של שכרות תוך כדי נשיאת סכין, בהתפרצות ובשהייה שלא כדין בישראל.

שותף לעבירה שהיה עמו הורשע גם הוא בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, התפרצות והיזק בזדון.

ההרשעה נסבה בעיקרה סביב ארוע שבו פרצו השניים בהיותם שתויים לביתם של המתלוננים בעת לילה, העירו את המתלוננת משנתה ואיימו עליה תוך כדי שימוש בסכין. בהכרעת הדין נקבע כי שני השותפים התנפלו על המתלונן והיכו אותו בכל חלקי גופו ואילו המערער דקר אותו באמצעות סכין שהיתה ברשותו תוך פציעתו באופן שהצריך טיפול רפואי.

בית משפט קמא גזר על שני השותפים לעבירה עונשים שונים.

על המערער בענייננו נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, קנס, ופיצויים למתלוננים. על שותפו נגזרו 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים למתלוננים.

ערעור המערער נסב בפתח הדברים על ההרשעה וגזר הדין, אולם לאחר מכן הוגבל לעונש בלבד, תוך הדגשת הצורך בהתאמת הענישה לגבי שני השותפים לעבירות.

ב"כ המדינה הבהיר בפנינו את הטעמים לאבחנה בין שני השותפים. לחומרת עניינו של המערער מנה, קודם לכל, את קיומן של ראיות לפיהן הוא זה אשר פגע בסכין במתלונן אם כי בהקשר לכך ציין כי הנמקת בית משפט קמא בפסק דינו בענין זה לוקה בחסר. כן ציין את העובדה כי המערער הורשע גם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל שחברו לא הואשם בה. בצד טעמים אלה לחומרה, הוסיף כי נתקיימו נסיבות מיוחדות לקולא בעניינו של השותף בעיקר בשים לב לנכותו ומצב בריאותו.

שקלנו את טיעוני הסניגור לענין חומרת העונש כמו גם את תשובת בא כוח המדינה ובאנו לכלל דעה כי ראוי להפחית הפחתה מסויימת בעונשו של המערער בשים לב לעובדה כי העבירות בעיקרן בוצעו על ידי שני השותפים כמבצעים בצוותא. עם זאת, מצאנו כי יש להותיר פער ענישה מסויים לחומרה בעניינו של המערער. זאת, בהינתן הנסיבות המחמירות יותר הקשורות במעורבותו בארועים כפי שעולות מחומר הראיות, ובעובדת הרשעתו בעבירות נוספות שחברו לא הורשע בהן, וכן נוכח נסיבות מיוחדות לקולא בעניינו של השותף הקשורות במצב בריאותו.

לאור האמור, אנו מחליטים לשנות את גזר הדין שהוטל על המערער באופן שעונש המאסר בפועל שיוטל עליו יועמד על 16 חודשים במקום 24 חודשים שנגזרו עליו על ידי בית משפט קמא.

שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.