ע"פ 388/07 חיים חביבי נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים: מ' בן דוד, א' אברהם ו ב' ארבל ) שהטיל על המבקש עונש מאסר בפועל של שלוש שנים, ומאסר על תנאי.

2.

המבקש הורשע על-פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 ל חוק העונשין , תשל"ז-1977, הדחה לפי סעיף 448 סיפא לחוק, התפרעות לפי סעיף 152 לחוק, והתנהגות פסולה במקום ציבורי לפי סעיף 216(א)(1)(4) לחוק.

על-פי הכרעת הדין, העבירות שביצע המבקש נעשו על רקע החלטת רשויות הרווחה להוציא במסגרת צו חירום את בנו הקטין מחזקתו וחזקת אשתו ולהעבירו למשמורת רשויות הסעד. בעת ההליכים להוצאת הצו ולאחר ביצועו, איימו המבקש ואשתו כי יפעלו באלימות קשה כתגובה להליכים שננקטו על-ידי רשויות הרווחה. ואכן, על-פי כתב האישום בו הורשעו בני הזוג, הם קשרו קשר ביום ביצוע הצו על-ידי רשויות הרווחה, להגיע לכנסיית הבשורה בנצרת, ולהתבצר בה כדי לעורר את דעת הקהל לעוול שלטענתם נגרם להם.

בני הזוג אכן הגיעו לכנסיית הבשורה בנצרת כשהם מצוידים בחזיזים, זיקוקים, בלוני גז ומיכלי בנזין וטרפנטין. בהיותם בתוך הכנסיה, הם הניחו את החזיזים ובלוני הגז סביבם, ובת זוגו של המבקש שפכה עליהם נפט. באולם נשמעו קולות נפץ, ואש פרצה במקום. אנשים שהיו במקום השתלטו עליהם, ובמקום נוצרה מהומה גדולה. בעקבות הארועים, פרצה התפרעות, שבמהלכה ניסה ההמון לעשות שפטים במבקש ובבת זוגו. אנשי משטרה רבים הוזעקו למקום, וחלקם הותקף על-ידי ההמון. 17 שוטרים וכן אזרחים נפגעו, עד אשר עלה בידי המשטרה להשתלט על המאורעות ולחלץ את המבקש ובת זוגו מההמון המתפרע.

3.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש על-פי הודאתו בעבירות בהן הואשם, וגזר עליו עונש מאסר בפועל של שלוש שנים. על גזר דין זה הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ובמקביל לכך ביקש לעכב את ביצוע מאסרו עד להכרעה בערעור. בין לבין, החל המבקש בריצוי עונשו ביום 12.1.07 . המבקש לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר לערכאה הדיונית, אלא פנה מלכתחילה בבקשה זו לערכאת הערעור.

4.

טענות המבקש בתמיכה לבקשת עיכוב ביצוע המאסר נסבות, ראשית, על דבר העדר מסוכנותו לסביבה ולציבור. שנית, באת-כוחו של המבקש הדגישה את המצוקה הכלכלית בה שרויה המשפחה, את מחלת האשה, ואת תלותה המוחלטת במבקש מבחינה כלכלית ומבחינה אנושית. כן נטען, כי בשים לב לנסיבות החריגות של המקרה, העונש שנגזר על המבקש מופרז בחומרתו, וקיימים סיכויים טובים להקלה בו בערכאת הערעור. כן נטען כי אין חשש להימלטות המבקש מן הדין באם ישוחרר, שכן הוא נחוש בעמדתו להיאבק גם על החזרת ילדיו האחרים לחיק המשפחה, והראייה כי שהה במעצר בית תקופה ניכרת ולא נמלט.

5.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור. לטענתה, אין עילה לעיכוב ביצוע, וסיכויי הערעור אינם טובים, בשים לב לחומרת המעשים והסיכון הפוטנציאלי הרב שהיה טמון במעשיו של המבקש.

6.

אין מקום לקבלת הבקשה. ראשית, המבקש לא פנה תחילה לערכאה הדיונית בבקשת עיכוב ביצוע כפי שהיה עליו לעשות, ודי בטעם זה כדי לדחות על הסף את בקשתו (סעיף 87 לחוק העונשין). שנית, לגופו של ענין, אין עילה טובה לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר על-ידי המבקש. אורך תקופת המאסר שהוטלה, חומרת המעשים, ושיקולים שבאינטרס הציבורי אינם מצדיקים את עיכוב תחילת ריצוי העונש; סיכויי הערעור אף הם אינם טובים, על פניהם. מצוקתה של משפחת המבקש אכן ניכרת על פני הדברים, אך לדאבון לב, אין בטעם זה די כדי לשמש עילה לעיכוב תחילת ריצוי העונש.

הבקשה נדחית, איפוא.

בנסיבות הענין, יש מקום לקביעת מועד לדיון בערעור בזמן קרוב.