ע"פ 3889/98 זוהיר גרייב נ. מדינת ישראל

במהלך תיגרה בין משפחתו של המבקש לבין משפחת המתלונן דקר המבקש את המתלונן בסכין בצידו השמאלי של בית החזה. כתוצאה מכך נגרם למתלונן פצע באורך 15 ס"מ וכן נגרמו לו קרעים באברים פנימיים חיוניים. כן נפגע המבקש מחתך בידו. עקב פגיעה זו פונה המתלונן לבית-חולים, נזקק לניתוח ולאישפוז. בשל מעשה זה הורשע המבקש על-יסוד הודאתו בגרימת חבלה חמורה תוך שימוש בנשק קר. בית המשפט המחוזי גזר עליו שלוש שנות מאסר, בניכוי ימי המעצר בשלב החקירה, ושנתיים מאסר על-תנאי. המבקש הגיש ערעור המופנה כנגד חומרת העונש ולפניי בקשתו לעכב את ביצוע המאסר הממשי עד להכרעה בערעור. יצוין, שבית המשפט המחוזי עיכב את המאסר כדי לאפשר למבקש לפנות בבקשת עיכוב ביצוע לבית-משפט זה, ועם הגשת הבקשה, הוריתי שעיכוב הביצוע עליו הורה בית המשפט המחוזי יוסיף לעמוד בעינו עד למתן החלטה בבקשה.

בא-כוחו המלומד של המבקש קיוה לשכנעני בקיום סיכוי ממשי שבית-משפט זה ישעה לערעור באופן שעונש המאסר שהושת על המבקש יומר בעונש שאין עמו כליאה בבית סוהר. כשלעצמי, אינני סבור שסיכוי זה אכן קיים. המדובר במעשה של תקיפה אלימה בעזרת סכין שהסבה למתלונן נזק גופני חמור ועל-פי מדיניות הענישה המקובלת, על מעשים כאלה ראוי ככלל להעניש בעונש מאסר ממשי. אני מבקש שלא לנקוט עמדה בשאלה, אם לערעור על משך המאסר יש סיכוי. גם אם יש סיכוי, שבית-משפט זה יראה מקום להקל בעונש המאסר שהוטל על המבקש (ועל כך אינני מביע דעה), אינני סבור שהמקרה מצדיק חריגה מן הכלל הרגיל, לפיו משנגזר על נאשם עונש מאסר, עליו להתחיל בריצוי עונשו.

לא מצאתי מקום להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, אך נראה לי נכון להורות על החשת הדיון בערעור גופו. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית וכבוד הרשמת תואיל לבדוק את האפשרות לקבוע את הערעור לשמיעה בפני הרכב, ככל האפשר, במהלך חודש דצמבר 1998. לשמיעה יש לקצוב כ40- דקות.

לבקשת הסניגור ובלא התנגדות מצד באת-כוח התביעה הנני מאריך את תוקף העיכוב עד יום 5.7.98. במועד זה יתייצב המבקש לריצוי עונשו במדור הפלילי של בית המשפט המחוזי בנצרת, לא יאוחר מן השעה 11:00 לפני הצהריים.