ע"פ 3894/98חאדר עקל נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים

(ת.פ. 103/98) - על פי הודאתו - בעבירות של ייצור נשק והחזקת נשק; ונדון בשל כך ל44- חודשים מאסר, מתוכן 20 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

בבסיס ההרשעה עומדות העובדות הבאות: המערער יצר 5 מטעני-צינור, ממולאים, בין היתר, בשברי-ברזל, ולאחר שהפעיל אחד מהם לנסיון שמר את היתר ברשותו; ובנוסף לכך החזיק ברשותו אקדח הזנקה, תחמושת וגרגירי חומר נפיץ בכמות קטנה.

לדבריו, יצר המערער את מטעני-הצינור האמורים והחזיק באקדח ובתחמושת, כאמצעים להגנה עצמית מפני מתנכלים, המבקשים לנקום בו על כך שקיים בשעתו, עד שנת 1990, קשר עם השב"כ.

מוסכם על התביעה כי המערער אכן קיים קשר עם השב"כ כאמור. ברם מטעני-הצינור יוצרו על ידי המערער בשנת 1994; ולשיטת התביעה, פרק הזמן הארוך יחסית, שחלף בין הפסקת הקשר עם השב"כ לבין ייצור המטענים, מעמיד בספק את טענת המערער כי ייצר אותם לצורכי הגנה מפני התנכלויות הנעוצות בקיומו של אותו קשר.

עברו של המערער כולל הן עבירות בעלות אופי בטחוני והן עבירות פליליות נגד רכוש; ובהעדר ראיה לסתור, אפשר אמנם שייצור המטענים והחזקת האקדח קשורים בפעילות בעלת אופי פלילי. ברם, על פי טיבם, מטעני צינור משמשים, בדרך כלל, לפעילות בעלת אופי אחר, שבעבר היה למערער קשר איתה.

יהיו הדברים כאשר יהיו, המערער ייצר מטעני-צינור שפגיעתם באדם רעה; ודי בכך, כדי לשוות למעשהו אופי חמור, המצדיק ענישה מרתיעה.

בית המשפט המחוזי היה ער לנסיבותיו האישיות של המערער - נשוי ואב לארבעה, מתגורר במחנה פליטים ומנודה על ידי משפחתו - והביא אותם בחשבון שיקוליו. במצב דברים זה לא מצאנו, כי תקופת המאסר הממשי שעל המערער לרצות מופרזת לחומרה, במידה המצדיקה את התערבותנו.

הערעור נדחה.