ע"פ 3912/98 פלוני נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 117/96) בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות של קטינה כבת עשר, אותה ביצע יחד עם אחר שבעל את הקטינה לפניו; ונדון בשל כך לעשרים ושניים חודשים מאסר.

הערעור מכוון כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד מידת העונש.

בבסיס ההרשעה עומדות הודעות שמסרה הקטינה לחוקרי נוער - תחילה לחוקר ולאחר מכן לחוקרת - לפיהן ביצע בה ה"אחר", כהן משה, עבירות מין, לרבות בעילה, במספר הזדמנויות; כאשר בהזדמנות שבגינה הורשע המערער, הופיעו השניים יחד בדירת הוריה ובעלו אותה בזה אחר זה, כשהיא בוכה ומתנגדת לבעילתה.

משה כהן הובא לדין בכתב אישום נפרד ולאחר שמיעת חלק מעדויות התביעה ותיקון כתב האישום הודה במספר מעשי אינוס ומעשים מיניים אחרים שביצע בקטינה; ונדון בשל כך ל- 30 חדשים מאסר. משנסתיים משפטו, נקרא משה כהן להעיד מטעם התביעה במשפטו של המערער; ובעדותו אישר את עיקרי גירסתה של הקטינה באשר לבעילתה על ידו ועל ידי המערער, בהזדמנות שבגינה הובא המערער לדין.

2.בערעור כנגד ההרשעה, חזר ב"כ המערער על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי כנגד מהימנות הודעותיה של הקטינה ועדותו של משה כהן, שותפו לעבירה של המערער.

השגותיו של ב"כ המערער כנגד מהימנות גירסתה של הקטינה ממוקדות בכך, שהיא לא מסרה את הגירסה ה"סופית" שהוצגה בבית המשפט מיד בראשית חקירתה במשטרה,אלא חלה אצלה התפתחות שבמהלכה התגבשה אותה גירסה.

בית המשפט המחוזי היה ער לתהליך גיבוש גירסתה הסופית של המתלוננת ולא מצא בכך עילה הנוטלת ממהימנות דבריה. התפתחות גירסתה של המתלוננת מוסברת בבישנותה ובקשייה לחשוף מיד את פרטי הארועים הטראומטיים עליהם העידה; ואין לבוא בטרוניה עם בית המשפט המחוזי על שלא ראה בכך, בנסיבות הענין, בסיס לדחיית הגירסה כבלתי אמינה.

גם לעניין מהימנות גירסתו של משה כהן הצביע ב"כ המערער על העובדה שהוא לא מיהר למסור אותה בהודעתו הראשונה במשטרה, כשהוא מדגיש, כי גם משנמסרה אין היא זהה לזו שמסרה הקטינה, לפחות בענין תנוחתה בעת שנאנסה על ידי המערער.

טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, שראה את העד על דוכן העדים ועקב אחר הדרך שבה מסר את גירסתו; וב"כ המערער לא הראה לנו מדוע בית המשפט לא היה רשאי להתרשם כך.

סיכומם של דברים, בנסיבות הענין רשאי היה בית המשפט המחוזי לסמוך את הרשעתו של המערער על הודעותיה של הקטינה ועל עדותו של משה כהן; ואני לא מצאתי עילה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור בעניין זה.

אשר למידת העונש, הדגיש ב"כ המערער: את עברו הנקי של שולחו, את ההשלכות הקשות שיש למאסרו בהתחשב בכך שהינו תלמיד י"ב ואת העדרו של יחס נאות בין העונש שנגזר על משה כהן שביצע בקטינה שורה של מעשים מיניים ויזם את המקרה נושא ההרשעה לבין העונש שנגזר על המערער בשל מעשה מיני אחד בלבד.

לא נוכל להיעתר לב"כ המערער. המעשה שבגינו הורשע המערער חמור ביותר; והעונש שנגזר עליו מכוון לקבוע חומרה זו בהכרתם של כל הנוגעים בדבר. בית המשפט המחוזי לא החמיר עם המערער ועם שותפו; והקלה נוספת עם המערער, תיטול מן המעשה שבגינו הורשע את חומרתו היתירה.

אכן, העונש שעל המערער לרצות יפגע פגיעה קשה בו ובמשפחתו. ברם, על כך צריך היה המערער לחשוב לפני שחבר אל חברו ובעל את הקטינה; ואין לו לבוא בענין זה בטרוניה אלא אלא עצמו.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשנ"ט (14.10.1998).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

ה ח ל ט ה

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.11.98 עד לשעה 10.00 במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת. עד למועד התייצבותו יעמדו בעינם התנאים שבהם היה משוחרר עד כה.