ע"פ 3927/08 ריאל ג'אבר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

כתב האישום בעובדותיו הודה המערער, עוסק בהתארגנות עבריינית שבמרכזה הוא עמד. כתב האישום כולל 23 אישומים ולהם מכנה משותף אחד - לידי המערער הגיעו עשרות כלי רכב שנגנבו בישראל על ידי אחרים, ואת אלה הוא העביר לתושב הרשות הפלסטינית, כאשר התמורה בה זכה נעה בין 1000 ל-10,000 ש"ח לכל רכב. ואם לא די במעורבותו בפרשה החמורה ורבת ההיקף בה עוסק ערעור זה, התברר כי למערער עבר פלילי עשיר, גם בעבירות מאותו תחום, ובגינו נשא בעונשי מאסר.

להודאת המערער בעובדות הפליליות שיוחסו לו קדם הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, ומכוחו עתרה המשיבה להעמיד את עונשו על תשע שנות מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. בתום טיעוני הצדדים דן בית המשפט המחוזי את המערער לשבע וחצי שנות מאסר, שנה וחצי מאסר על-תנאי וקנס בסך 15,000 ש"ח. בנוסף, הופעל מאסר על-תנאי בן 6 חודשים שעמד נגדו, ונקבע כי הוא ישא בו במצטבר. בעונש זה עוסק הערעור שבפנינו. נטען, כי בית המשפט המחוזי חרג בגזר דינו מרמת הענישה הנוהגת, ולא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער, הודאתו שחסכה זמן שיפוטי וחרטתו. כן נטען, כי העונש אינו מידתי, וטענה זו מוטב היה שלא נטענה. לכל נאשם נתונה הזכות שלא להתקשר בהסדר טיעון ולבקש כי עניינו יוכרע על ידי בית המשפט בסופו של הליך פלילי סדור. אולם, משהחליט נאשם ליתן הסכמתו להסדר טיעון מכוחו רשאית התביעה לטעון לרף ענישה מרבי, משמעות הסכמתו היא אחת – שגם על פי השקפתו-שלו עונש זה מצוי במתחם הסביר והמידתי, אף שמטבע הדברים הוא רשאי לקוות כי ישכנע את בית המשפט שלא לאמץ את רף הענישה הגבוה. ובאשר לעונש שהושת על המערער – עניין לנו עם מי שככל הנראה בחר בפשיעה כדרך חיים, שאם לא כן כיצד ניתן להסביר את מעורבותו הנמשכת בפלילים, אף שבעבר נדון למאסר בגין עבירות מאותו תחום, ומעל לראשו ריחף מאסר על-תנאי. אכן, העונש שהושת על המערער אינו קל, אולם הגיעה השעה למנוע מהציבור את ניזקו, ועל כן לא סברנו כי הוכחה בפנינו עילה להקל בעונשו. מדעתנו לא שינינו גם נוכח העונש שנגזר על מעורב אחר בפרשה - מוחמד עוואד, נוכח מעמדו המרכזי של המערער בפרשה, ונוכח מספר האישומים בהם הורשע, העולה במידה ניכרת על אלה שיוחסו למוחמד עוואד.

אי לכך, הערעור נדחה.