ע"פ 3940/02 מליחאת מוחמד חליל נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.המערער הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, אחזקת נשק ושוד מזוין בחבורה. על-פי המתואר בכתב-האישום, איים המערער בסכין ובאקדח, יחד עם אחר, על המתלונן, שנהג במשאית וולבו באזור התעשייה בעטרות, כי ימסור את המשאית לידיהם. כתוצאה מאיומים אלה, הוציאו המערער וחברו את המשאית, בכוח, מידי המתלונן, השליכוהו לארץ ונמלטו מהמקום במשאית. המשאית הושבה לבעליה לאחר שהמתלונן ושותפו יצאו לחפש אחריה ומצאו אותה חונה ליד בית הקברות, סמוך לאל ראם. בגין עבירות אלה גזר בית-המשפט המחוזי על המערער עונש של שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, ושנת מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו.

בערעור שבפנינו מלין המערער על חומרת העונש, ובא-כוחו הדגיש בטיעוניו, בכתב ובעל-פה, את נסיבותיו האישות הקשות של המערער, את העובדה שלא נתאפשר לו ללמוד משום שנאלץ מגיל צעיר מאוד לסייע לפרנסת המשפחה ואף הפך להיות המפרנס העיקרי לאחר זמן.

כמו-כן, הדגיש בא-כוח המערער את גילו הצעיר של המערער, שהנו יליד 1981, את העובדה שבעברו שתי הרשעות קודמות בלבד בעבירות, שאינן עבירות אלימות, ואת המלצתו של שירות המבחן להסתפק, במקרה זה, בעונש מאסר לא ארוך, בציינו כי אלמלא היה המערער תושב השטחים היה ממליץ להסתפק בעבודות שירות או בעבודות לתועלת הציבור, על-מנת לאפשר למערער להשתקם.

2.המשיבה, מצידה, תומכת בגזר-דינו של בית-משפט קמא וטוענת, כי אין להתערב בו. עיון בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי מלמד, כי בית-המשפט שקל כדבעי את כל השיקולים הנדרשים והביא בחשבון העונש את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער ואת גילו הצעיר. יחד עם זאת, הדגיש בית-המשפט המחוזי את חומרתן של העבירות בהן הורשע המערער, את התכנון המוקדם שנדרש להן ואת הצורך בתגובה עונשית, מרתיעה וממשית. התוצאה שאליה הגיע בית-המשפט המחוזי מאזנת בין השיקולים שפורטו, העונש שהוטל על המערער הנו מתון וראוי, ולא ראינו מקום להתערב בו.

הערעור נדחה.