ע"פ 3954/10 עטור עטור נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' גלעד) הרשיע את המערער על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע שורה של מעשי אלימות ואיומים כלפי בת זוגו. המערער החל נוקט באלימות כלפי בת זוגו חודשים ספורים לאחר נישואיהם ומעשיו אלה נמשכו מאז לאורך כשנתיים וחצי. כך היכה המערער את המתלוננת בחגורה וגרם לה לחתך באצבע יד ימין, שהצריך חמישה תפרים; בעט בה וגרם לה שבר מרוסק ביד; איים כי "יקרע אותה בסכין"; קילל אותה וירק עליה; איים כי ידרוס אותה; זרק עליה נעל וכן משך בשערותיה והטיח את ראשה בקיר.

בשל מעשיו אלה הורשע המערער בעבירות של תקיפה ופציעה בנסיבות חמורות וכן באיומים ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. הסדר הטיעון שהושג בין המערער למשיבה לא כלל הסכמה בעניין העונש ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים גזר בית המשפט המחוזי על המערער בגין העבירות שבהן הורשע 24 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 11.5.2009 ועד 23.9.2009 וכן 18 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שנתיים עבירת אלימות מסוג פשע ושמונה חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שנתיים עבירה של איומים.

2.

המערער סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה ומכאן הערעור שהגיש. בערעורו מדגיש המערער את עברו הנקי את הודאתו בשלב מוקדם ובטרם נשמע ולו עד אחד וכן את החרטה שהביע, את נסיבותיו האישיות המיוחדות כמי שעול פרנסת אימו ויתר בני משפחתו מוטל עליו ואת מצבו הכלכלי שהינו בכי רע. הדיון בתיק זה נשמע במהלך שביתת הפרקליטים ומשכך לא היתה התייצבות מטעם המשיבה. מתסקיר שירות המבחן המשלים שהומצא לנו לקראת הדיון בערעור למדנו כי אשתו החלה בהליכי גירושין וכי המערער נוטל חלק בקבוצות טיפוליות בכלא המיועדות לנגמלים מסמים ולגברים אלימים והוא מועסק במרכז היצרני בבית הסוהר ותפקודו תקין. עם זאת טרם הומלץ על יציאתו לחופשות.

3.

אנו מברכים על השתלבותו של המערער בעשייה טיפולית במסגרת הכלא ומקווים כי הדבר יועיל לו וימנע את הסתבכותו בעתיד בעבירות דומות. כמו כן ערים אנו לעברו הנקי של המערער ולמצבו הכלכלי הקשה ואולם, לא מצאנו כי העונש שהשית עליו בית המשפט המחוזי בגין המעשים שבהם הורשע יש בו משום חומרה יתרה המצדיקה את התערבותנו כערכאת ערעור. המערער חטא באלימות בוטה כלפי בת זוגו לאורך תקופה לא מבוטלת ואף איים עליה במעשים קשים יותר. בכך הפך הוא את חייה מאז הינשאם למסכת נמשכת של השפלה וכאב בצילו של הפחד להישנות מעשיו האלימים כלפיה. מעשים אלה של המערער בהחלט מצדיקים עונש ממשי, כפי שהשית עליו בית משפט קמא.

בעניין אחד בלבד ראינו לתקן את פסק דינו של בית משפט קמא והוא נוגע לימי המעצר אותם יש לנכות מתקופת המאסר. מן הנתונים שהובאו בפנינו מסתבר כי פרט לתקופת המעצר אותה ניכה בית המשפט המחוזי (11.5.2009 עד 23.9.2009), שהה המערער במעצר תקופה נוספת שתחילתה ביום 11.3.2010 וסיומה ביום מתן גזר הדין (8.4.2010). משכך יש לנכות גם ימים אלה מתקופת המאסר שנגזרה עליו.

בכפוף לניכוי ימי המעצר הנוספים, הערעור נדחה.