ע"פ 397/14 פלוני נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות הריגה, החזקה ונשיאה של נשק שלא כדין. במסגרת הסדר הטיעון סוכם על טווח ענישה שבין 15 לבין 20 שנות מאסר. יצויין כי המערער לא היה המבצע בפועל אלא הגורם שהביא את המנוחה ל"מפגש" עם המעורב הנוסף שהורשע ברצח.

2.בית משפט קמא גזר על המערער 16 שנות מאסר. על כך אין ערעור והרי התקופה מצויה בתוך הטווך המוסכם.

3.הערעור מופנה נגד רכיב אחר של העונש שלא היה חלק מההסכם – פיצוי לילדים הקטינים. בית המשפט ביקש את עמדת הצדדים וחייב את המערער לשלם לכל אחד מהילדים סך של 75,000 ₪.

4.בערעור, מדגיש הסניגור את הסתייגותו מהתוצאה. לדבריו ישנו סיכוי ממשי שהכסף לא יגיע לידי הילדים אלא לגורם אחר, אב הילדים – שלא ראוי לדעתו כי הסכומים יגיעו אליו בנסיבות העניין. הסניגור הביע הסכמתו לכך שהכספים או חלק מהם יועברו לאביה של המנוחה.

5.באת כוח המדינה מודעת לכך שמדובר ברכיב שאינו חלק מההסדר. עם זאת לדעתה נכון להשאיר את התוצאה על כנה תוך התחשבות בילדים.

6.ערעור זה מעורר קושי. בית משפט קמא לא נימק בגזר הדין את מסקנתו מדוע סטה מהסדר הטיעון. עניין זה ראוי כי יזכה להנמקה. אומנם ניתן לפרש את עמדת הצדדים כהסכמה לפיצוי – אך לא במתווה שנפסק. עולה מן החומר כי לא בכדי התביעה לא כללה את רכיב הפיצוי בנסיבות המיוחדות של תיק זה. לכן יש לראות בעין יפה את גישת הסניגור שאף הסכים לעצתנו לסיים את ההליך, כפי שיפורט בהמשך.

7.סוף דבר ובכדי להעניק חשיבות מקסימלית לאינטרס של כל המעורבים, החלטנו לקבל את הערעור באופן הבא:

א.

סכום הפיצוי יעמוד על 100,000 ₪.

ב.

מתוך סכום זה יועבר סך של 50,000 ₪ לאביה של המנוחה מר עלי מוסראתי. הסכום הנותר של 50,000 ₪ יחולק שווה בשווה בין שני הילדים.

ג.

מנגנון הפיקוח של האפוטרופוס נותר בעינו, לרבות ההוראות הרלוונטיות, פרט לכך שהכסף יועבר לילדים בהגיע כל אחד לגיל 25 ולא לגיל 21. מלבד השינוי האמור, פסק הדין בתוקף לגבי כל יתר ההוראות והעונשים – מאסר בפועל ומאסר מותנה.

ד.

על המערער לבצע את התשלום תוך 60 יום.