ע"פ 3976/99 אבי אפריימוב נ. מדינת ישראל

העורר נדון על ידי בית המשפט השלום בגין החזקת סם לצריכה עצמית ל4- חודשי מאסר. כן הופעל מאסר על תנאי של 9 חודשים שהוטל עליו בגין עבירה קודמת של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, שניים מתוכם על תנאי, באופן שעליו לרצות בסך הכל 11 חודשי מאסר. הוא הגיש ערעור על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי. הערעור טרם נקבע לשמיעה.

הערכאה הראשונה דחתה את בקשתו לדחיית המועד לתחילת ריצוי העונש ועל כך הערר שלפנינו והעורר נמצא במאסר.

שאלת דחיית ריצוי עונש מאסר שהושת על מי שהורשע בדין והגיש ערעור, אינה פשוטה. לאחר ההרשעה, הנאשם שוב איננו בחזקת חף מפשע ולכאורה, כעניין של מדיניות ציבורית ראויה, עליו לרצות את עונשו מיד. כאשר מוגש ערעור על הכרעת הדין המרשיעה ובית המשפט נוכח כי יש סיכוי שהנאשם יזוכה בדין, יש טעם בדחיית ריצוי העונש בעיקר כאשר המאסר הוא קצר וקיים חשש שאם הנאשם ירצהו, לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורנית אם יזוכה לאחר מכן.

לא כזה הוא המקרה שלפנינו. הערעור הוא על חומרת העונש בלבד. העונש שהושת עליו בגין החזקת סם לצריכה עצמית הוא חודשיים מאסר בלבד. עונש כזה הוא קל למדי בהתחשב בכך שהיתה לעורר הרשעה קודמת מאותו סוג, חמורה יותר. הפעלת עונש מאסר על תנאי של 9 חודשים בשל אותה עבירה קודמת, וחפיפת חודשיים מתוכם לאותם חודשיים שהוטלו על העורר בתיק זה, נעשו כדין ולכאורה הולם העונש את הנסיבות.

קיים סיכוי שהערעור יישמע מוקדם ובטרם יסיים העורר את ריצוי העונש ואני ממליצה בפני הערכאה הראשונה להקדים את שמיעת הערעור.

הערר נדחה.