ע"פ 3989/05 רפאל אוחנה נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירה של חטיפה, עבירה של נסיון לחטיפה וכן עבירה של גניבה. בנוסף לכך, צרף המערער שני תיקים של בית משפט השלום בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית, הסגת גבול, איומים והחזקת נכס החשוד כגנוב. הוטלו עליו 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן הופעל, באופן חופף, מאסר על תנאי של שמונה חודשים. הערעור הוא על חומרת העונש.

2.בא כוח המערער, עו"ד אלבראנס, שם את הדגש על כך שהמערער, שיכול כבר לפנות לועדת השחרורים, נמנע מלעשות כן, משום שהוא מעוניין בהמשך טיפול גמילה בו הוא נתון. כל בקשתו היא כי תופחת תקופה של כחצי שנה ממאסרו, כך שהמערער לא יהיה תלוי בחסדיה של ועדת השחרורים אם לאחר סיום הטיפול, הוא יבקש להשתחרר.

3.העונש שהוטל על המערער הוא עונש הולם, הן בשים לב לעבירות בהן הורשע והן בשים לב לכך שהערכאה הראשונה (כב' השופט י' שפירא) עשתה כל מאמץ להביא את המערער לטיפול גמילה, אך באותה עת כשל בכך.

4.אין אנו רואים הצדקה להתערב בעונש. אכן, המערער עשה, עד כה, מאמצים הראויים להערכה להיגמל, ואנו תקווה שימשיך במעשיו אלה החשובים לו עצמו ולגורלו. ואולם עוד כברת דרך לפניו ואין הצדקה להקל בעונשו היום. פתוחה בפניו הדרך לפנות לועדת השחרורים, והשאלה אם יעשה כן ומתי מסורה, בסופו של יום, לשיקול דעתו הוא.