פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ 3992/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
סרחאן עבדאלבאסט
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.4.06, בת.פ. 4165/05, שניתן על-ידי כבוד השופט י' דר
בשם המבקש: עו"ד
איהאב עיראקי
בשם המשיבה: עו"ד
ליאנה בלומנפלד
החלטה
בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה, שניתן בת.פ. 4165/05, ביום 10.4.06.
המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' דר) בביצוע עבירה של שוד לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 459(א)(1) לחוק ועבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333, 335 ו-29 לחוק.
בית-המשפט המחוזי גזר על המבקש עונש של 20 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים עבירת אלימות שהיא פשע, וכן חייב את המבקש לשלם למתלונן פיצוי בסך 15,000 ש"ח.
לבקשת בא-כוח המבקש, עיכב בית-המשפט המחוזי את תחילת ריצוי עונש המאסר עד ליום 8.5.06.
על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית-משפט זה
ובמסגרתו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין עד למתן פסק-דין בערעור, היא הבקשה שבפני.
לטענת בא-כוח המבקש, סיכויו של המבקש לזכות בערעור הינם טובים ועל כן לא מן הנמנע, כי לא יהיה צורך עוד במאסרו.
מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הנימוקים המועלים על-ידי בא-כוח המבקש בהודעת הערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נטענו בבית-המשפט המחוזי ונלקחו בחשבון במסגרת פסק-הדין. באת-כוח המשיבה, אף עומדת על כך, שמרבית הערעור מבוסס על טעמים הנוגעים לממצאי מהימנות ולהכרעות עובדתיות, בהם ממילא ממעטת ערכאת הערעור להתערב. כן, טוענת המשיבה, כי יש אף לתת את הדעת לכך, שהמבקש החל לרצות כבר את עונשו.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
ככלל, אין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר-הדין. את העונש יש לרצות בסמוך לאחר מתן גזר הדין, שכן חזקת החפות אשר עמדה למבקש במהלך משפטו ואשר מנעה את מעצרו כל אותה העת, אינה עומדת לזכותו עוד כיום, לאחר הרשעתו.
עיינתי בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור. מבלי לנקוט עמדה בדבר סיכויי הערעור, לא שוכנעתי, כי המקרה שבפניי נמנה עם אותם המקרים העשויים להצדיק עיכוב ביצוע מאסר בשל ערעור תלוי ועומד. שכן, רוב רובו של הערעור עוסק בתקיפת הממצאים העובדתיים ומהימנות העדים, אשר נבחנו ונקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי בהכרעת דינו. כמו-כן, אין צורך להרחיב את הדיבור על חומרת המעשים בהם הורשע המבקש, אשר היה שותף למעשה שוד אלים, במהלכו נחבל המתלונן ונזקק לטיפול רפואי. כאמור, נקודת המוצא של בית-המשפט, כאשר הוא בא להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע עונש, אמורה להיות האינטרס הציבורי, הדורש אכיפה מיידית של עונש המאסר (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241, 277; ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי , פ"ד מח (1) 302, 330). מעבר לכך, מן הראוי אף לתת את הדעת לעובדה, שהמבקש החל כבר לרצות את עונשו.
אשר-על-כן, ובהתחשב בנסיבות המקרה, בחומרת העבירה, בנסיבות ביצועה, באופי הערעור ובכך שהמבקש כבר החל לרצות את עונשו, אין מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין.
מן הראוי, שהערעור ייקבע לשמיעה בהקדם. מזכירות בית-המשפט מתבקשת לקבוע את הערעור לשמיעה מוקדם ככל האפשר.
ניתנה היום, ב' בסיון תשס"ו
(29.5.06).
ש
ו פ ט