ע"פ 3995/05 מוחמד גורבאן נ. מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.4.2005 בת"פ 809/01 (השופט י' כהן).

1.המערער הורשע על פי הודאתו – ובעקבות הסדר טיעון – בעבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 10.8.2001 סמוך לשעה 1:30 לפנות בוקר, סיים אחד ריאד מצאלחה (להלן – המתלונן) את הופעתו בחתונה. המערער, שנכח בחתונה, קרא למתלונן שהיה על הבמה, תפס את ידיו ומשך אותו מהבמה שגובהה כמטר וחצי. כתוצאה מהנפילה נגרם למתלונן שבר ברגלו השמאלית. בהמשך, תקף אותו המערער כך שגרם למתלונן המטומות בגופו. לאחר מכן עזב המערער את המקום.

2.לפני מתן גזר הדין, נשמעו טיעוני הצדדים לעניין העונש. המשיבה טענה כי המעשים שביצע המערער הם מעשי בריונות מהסוג הגרוע ביותר. המתלונן לא התגרה במערער קודם לביצוע המעשה. המערער הוסיף ותקף את המתלונן גם לאחר הפלתו מהבמה. למתלונן נגרם נזק חמור. הוא נזקק לניתוח ורגלו גובסה. לטענת המשיבה מוצדקת ענישה מכאיבה כדי להעביר מסר חד משמעי שירתיע את כל מי שנוקט מעשי אלימות. אמנם, המערער הוא בחור צעיר וללא הרשעות קודמות. בנוסף, תסקיר שירות המבחן מציין כי הוא מביע חרטה ומודע למעשיו. עם זאת, שירות המבחן הביע דעתו שיש צורך במתן טיפול לנאשם, על מנת למנוע התפרצויות כעס כאלו. המערער אינו מעוניין בטיפול שכזה. לכן, קיים חשש שלא מדובר במעידה חד פעמית. על כן, ביקשה המשיבה להטיל על המערער עונש מאסר בפועל. כן ביקשה המשיבה להטיל על המערער פיצוי משמעותי למתלונן שיהיה בו כדי לשקף את הנזק החמור שנגרם לו; המערער תיאר את נסיבות הפרשה שמצדיקות, לדעתו, הקלה בעונשו. הוא לא היה הרוח החיה בפרשה. מי שיזם את המעשה היה ארוסה של אחות המערער באותה עת (להלן – הארוס), שהבחין כי המתלונן מחזר אחר ארוסתו, אחות המערער. הארוס הוא זה שאחראי לרוב הנזק שנגרם למתלונן. המערער לקח על עצמו את כל האשמה כדי למלט את הארוס מהפעלת עונש מאסר על תנאי שהיה לו. המערער הודה בכתב האישום המתוקן, הביע חרטה והפנים את מעשיו. הוא אדם נורמטיבי. כל עתידו לפניו. הטלת עונש מאסר עליו תפגע בתוכניותיו לעתיד. תסקיר שירות המבחן אמנם אינו כולל המלצה טיפולית אך הוא חיובי לחלוטין.

3.בגזר דינו (מיום 14.4.2005) סקר בית המשפט המחוזי את טענות הצדדים. נקבע כי "המעשה שביצע הנאשם הוא מעשה חמור...על בית המשפט לנקוט גישה מחמירה, אם לא כן, לא ניתן יהיה להתגבר על גלי האלימות שאנו עדים להם בתקופה האחרונה". בית המשפט גזר על המערער (ביום 14.4.2005) עונש של 18 חודשי מאסר, מתוכם 8 חודשים בפועל והיתר על תנאי, וכן פיצוי למתלונן בסך 30,000 ש"ח. על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו. בהחלטת השופט א' רובינשטיין מיום 4.5.2005 עוכב ביצוע גזר הדין עד למתן החלטה בערעור.

4.בערעור, שנשמע בפנינו ביום 19.9.2005, חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם. המערער טען שנסיבות האירוע מצדיקות הקלה בעונשו. המתלונן היה שיכור לחלוטין והטריד את אחות המערער. הארוס היה האשם העיקרי בפרשה. חלקו של המערער היה זניח. המערער לקח את האשמה על עצמו כיוון שהארוס איים שלא יתחתן עם אחות המערער. נגד הארוס הוגש כתב אישום בשל שיבוש הליכים. המערער הדגיש שבעת ביצוע העבירה היה כבן 18. הוא אדם נורמטיבי. הוא הביע חרטה על מעשיו. הוא עובד באופן מסודר ומעוניין להתחיל בלימודים גבוהים. עונש מאסר יפגע בעתידו. עוד מלין המערער על סכום הפיצוי שנגזר עליו. נטען, כי זהו סכום מוגזם ביחס למקובל. המשיבה התנגדה להקלה בעונשו של המערער. מדובר בעבירת אלימות קשה שגרמה לחבלות חמורות. אמנם, אפשר שגם למערער וגם לארוס היה חלק בפרשה. עם זאת, לא ברור מה היה חלקו של הארוס לעומת חלקו של המערער. נציגת שירות המבחן מסרה כי נכון להיום המערער אינו מתאים לגישה טיפולית, אך לאור התפקוד התקין מאז האירוע יש מקום לשקול שלא למצות עמו את הדין.

5.בתום הדיון, ביום 19.9.2005, הודענו כי שוקלים אנו הפחתת העונש והעמדתו על ששה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות. על כן, ביקשנו את חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות. האחרון הודיע (ביום 1.11.2005) כי הוא ממליץ על הצבתו של המערער בעבודה ציבורית בבית אבות. נוכח הודעת הממונה על עבודות השירות, ובהמשך להחלטתנו מיום 19.9.2005, אנו סבורים כי בנסיבות העניין יש מקום להקל בעונשו של המערער. מהחומר שהונח בפנינו התרשמנו כי המערער מודע לחומרת מעשיו וחש חרטה עליהם. עוד הבאנו בחשבון את גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה ואת הנסיבות בה בוצעה. למערער אין הרשעות קודמות. בשנים שחלפו מאז ביצוע העבירה, תיפקודו תקין ונורמטיבי. התרשמנו כי האירוע היה בגדר מעידה חד-פעמית.

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שעונשו של המערער יועמד על ששה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. על המערער להתייצב, לשם ריצוי עונשו, ביום 6.12.2005 בשעה 8:00 במפקדת גוש השרון, ליד בית סוהר אשמורת, צומת בית ליד.