ע"פ 4012/13אורי זיני (ולר) נ. מדינת ישראל

בקשות לעיכוב ביצוע עונשי המאסר שהוטלו על המבקשים על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר א' כהן) ביום 25.4.13 בגין הרשעתם בעבירה של שוד.

1.

המבקשים הינם אחים שהורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירה של שוד, על פי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי כתב האישום המתוקן הגיעו המבקשים לחנות תכשיטים בירושלים. המבקש בע"פ 4035/13 (להלן: מתן ) נכנס לחנות וביקש לראות טבעת אירוסין. לאחר מכן יצא וחזר בחברתו של המבקש בע"פ 4012/13 (להלן: אורי ). מתן ריסס גז פלפל בפניו של בעל החנות, ואחר כך התנפלו עליו המבקשים, חנקו אותו, הושיבו אותו ואיימו עליו שלא יזוז. המבקשים נטלו עימם תכשיטים, כסף מזומן, המחאות, כרטיס אשראי ומכשיר פלאפון.

2.

ביום 25.4.13 ניתן גזר הדין בעניינם של המבקשים. בית המשפט קבע מתחם ענישה הולם של שלוש עד שש שנות מאסר. בית המשפט ציין כי לאורי הרשעה קודמת בגין העדר מן השירות הצבאי. למתן, לעומת זאת, עבר פלילי מבית המשפט לנוער, הכולל החזקה ושימוש בסמים ועבירות רכוש. בית המשפט התחשב בגילם הצעיר של המבקשים, בפגיעה במשפחתם ובמיוחד במשפחתו של מתן, אשר הינו נשוי ואב לתינוקת. כן הביא בחשבון את הודאתם, נכונותם לפצות על הנזק שגרמו ונסיבות חייהם הקשות. עם זאת ציין בית המשפט כי הרכוש שנגנב לא הוחזר עד היום, והדגיש את חומרתה של עבירת השוד. בית המשפט סירב לקבל את המלצתו של שירות המבחן להטיל על אורי עבודות שירות בלבד, וזאת לאור האינטרס הציבורי בעניין. עם זאת קבע בית המשפט כי יש להבחין בין המבקשים. בסופו של יום גזר בית המשפט על מתן עונש של ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. על אורי גזר בית המשפט מאסר לתקופה של שלוש שנים בניכוי ימי מעצרו. כן הטיל בית המשפט על המבקשים מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

3.

המבקשים הגישו ערעור על חומרת העונש שנגזר עליהם, ובמקביל הגישו את הבקשות דנן לעיכוב ביצוע רכיב המאסר שהוטל עליהם. בא-כוחו של מתן טען כי העבירה בוצעה על רקע קשיים כלכליים של המשפחה. הוא ציין כי מתן נשוי ואב לתינוקת. הוא שהה שנה וחודשיים במעצר בית, כאשר במהלך כל התקופה לא הפר את התנאים, לא עבר עבירות נוספות והתייצב לכל הדיונים בעניינו. לטענתו אמנם תקופת המאסר שנגזרה עליו ארוכה, אבל בשל כך יש גם סיכוי גבוה יותר להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש. הסנגור טען כי מתחם הענישה שנקבע לא נומק ולא התחשב בפרמטרים מחייבים בחוק. כן לא הובא בחשבון העבר הפלילי הקל של מתן, נסיבותיו המשפחתיות וגילו הצעיר.

בא-כוחו של אורי טען כי סיכויי הערעור טובים בייחוד לאור המלצת שירות המבחן להטיל על מרשו עבודות שירות בלבד. אי היענות לבקשה לעיכוב ביצוע תאיין את האפשרות לקבל המלצה זו. הסנגור טען כי מתחם הענישה שנקבע אינו מוצדק, אך גם בהתחשב בו היה מקום לסטות ממנו לאור השיקול השיקומי והנסיבות המיוחדות במקרה של אורי. לטענתו חלקו של מרשו בעבירה היה קטן יותר. עוד הוא הדגיש כי משפחתם של המבקשים היא ממפוני גוש קטיף ונקלעה למצב כלכלי קשה בעקבות הפינוי. כן ציין שמרשו עמד בכל תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו, וכי הודה במיוחס לו.

4.

בא-כוח המדינה טען כי לנוכח המאסרים שהוטלו על המבקשים הרי שהערעור לא יתייתר גם אם לא ינתן עיכוב ביצוע. הוא הדגיש את הנסיבות החמורות של העבירה, בהן תכנון מוקדם ושוד בחבורה. כן ציין שהמבקשים נקטו באלימות במהלך האירוע, וכי את התכשיטים שנטלו הם זרקו ואת הכסף בזבזו כך שהרכוש לא הוחזר לבעליו.

5.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות. כידוע, נקודת המוצא היא כי ישנו אינטרס ציבורי באכיפה מיידית של המאסר שנגזר על נאשם. עם זאת, נקבע מכלול שיקולים שיש לשקול בבוא בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי לבין זכויותיו של הנאשם (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). יישום שיקולים אלו מוביל למסקנה, כאמור, כי אין לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקשים.

6.

חומרת העבירה בה הורשעו המבקשים הינה ברורה ואין צורך להכביר במילים. השניים הורשעו בעבירת שוד אשר העונש המירבי עליה הוא עשרים שנות מאסר. נסיבות העבירה חמורות אף הן. העבירה בוצעה בחבורה לאחר תכנון מקדים ותוך שימוש בגז פלפל ובאלימות פיזית. עם זאת, מרבית המשקל לדחיית הבקשות מצוי לטעמי במסגרת השיקולים של אופי הערעור ואורך תקופת המאסר שהוטלה. המבקשים הודו במיוחס להם במסגרת הסדר טיעון, ולפיכך נסבים הערעורים לבית משפט זה על חומרת העונש שהוטל בלבד ולא על עצם ההרשעה. לכך יש להוסיף כי על שני המבקשים נגזרו תקופות מאסר שאינן קצרות כלל ועיקר ועומדות על שלוש שנות מאסר בפועל לאורי וארבע שנות מאסר בפועל למתן. במצב דברים זה קשה לקבל כי ישנו חשש שאי מתן עיכוב ביצוע יאיין את הערעור. באשר למתן, הסיכוי להתערבות משמעותית בעונשו אינו רב, וזאת לאור עברו הפלילי, העדר המלצה חיובית של שירות המבחן ומעורבותו הדומיננטית במהלך ביצוע העבירה. כזכור, על מתן נגזרה תקופת מאסר ארוכה של ארבע שנות מאסר. באשר לאורי, ומבלי לקבוע מסמרות הסיכוי להתערבות בעונשו גבוה יותר לאור המלצת שירות המבחן, העדר עבר פלילי ומעורבות נמוכה יותר בביצוע העבירה. עם זאת, גם בנוגע אליו, ושוב מבלי שהדבר מחייב, קיים סיכוי נמוך ביותר להפחתת עונש המאסר שהוטל עליו עד לכדי ביצוע עבודות שירות.

7.

אעיר כי הפסיקה שהציגו הסנגורים להצדקת טענותיהם אינה רלוונטית ברובה. חלק מפסיקה זו עניינה בבקשות לעיכוב ביצוע שנענו בחיוב לאור הסיכויים המסוימים לקבלת ערעור על הרשעת הנאשמים. כאמור, בענייננו המצב שונה מאחר שכלל לא הוגש ערעור על עצם הרשעת המבקשים בעבירת השוד. בעניין אחר דובר על נאשם שנותרו לו 11 חודשי מאסר לריצוי ואשר עלתה במסגרת ערעורו שאלה משמעותית בדבר שוויון בענישה בין שותפים לעבירה (ע"פ 4703/12 מקסימנקו נ' מדינת ישראל (21.6.12)). ברי כי המקרים שבפנינו שונים הם. גם הפסיקה שהובאה בה הוטלו על מורשעים בעבירת שוד עונשים של עבודות שירות אינה מסייעת לטעמי למבקשים. מדובר במקרים חריגים ביותר בעלי נסיבות מיוחדות, כגון ביצוע עבירה ללא תכנון ושיקול דעת ומתוך ייאוש קשה שאליו נקלע הנאשם, וכאשר שם הורשע הנאשם בעבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, בניגוד למקרה דנן בו הורשעו המבקשים בעבירה החמורה יותר לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין (ע"פ 9094/12 טספאי נ' מדינת ישראל (28.4.13)).

8.

עם זאת, לאור הסיכוי הקיים להתערבות משמעותית בעונשו של אורי, גם אם לא עד כדי המרת עונש המאסר לעבודות שירות, אני סבורה כי יש להורות על שמיעת ערעורו תוך פרק זמן של חצי שנה. מאחר שיעיל ונכון יהיה לשמוע את שני הערעורים ביחד תחול הוראה זו גם על ערעורו של מתן.

אשר על כן הבקשות לעיכוב ביצוע נדחות. המבקשים יתייצבו לריצוי מאסרם ביום 16.6.13 בבימ"ר ניצן עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותם תעודת זהות או דרכון. על המבקשים לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336. ערעוריהם של המבקשים יקבעו יחד לדיון תוך שישה חודשים מהיום.