פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
4014/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
מחמד מגנם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע, מיום 18.1.07, בתיק פל.8070/06, שניתן על ידי כבוד השופט י'
צלקובניק
תאריך הישיבה:
י"ז בחשון התשס"ח
(29.10.07)
בשם המערער:
עו"ד מאיה ז'ולסון-גלעדי
בשם המשיבה:
בשם שרות המבחן למבוגרים
עו"ד דפנה פינקלשטיין
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בתאריך 19.3.06 נהג המערער, תושב הרשות הפלסטינית, ברכב מנועי בכביש שבין ערד לבאר-שבע ועמו היו שני תושבי הכפר יאטה. אותה שעה הוא לא היה מורשה לנהוג וגם לא היה בידו היתר כניסה לישראל. הרכב בו נהג המערער לא נשא לוחיות רישוי (המערער הודה כי הקדים והסירן), ושוטר שהבחין בכך הורה לו לעצור. המערער התעלם מדרישת השוטר והמשיך בנסיעה מהירה, ובעקבות כך התפתח מרדף אחריו עד ששוטרים הצליחו לחסום את דרכו והוא נעצר.
למערער יוחסו מספר עבירות, שבחלקן הודה: נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח ושהייה בלתי חוקית בישראל. משנעצר המערער הוא טען כי נאלץ היה להיכנס לתחומי ישראל כדי למצוא פרנסה במסגרת עיסוקו – איסוף מתכות.
בכתב האישום נטען כי המערער, בניסיוני לברוח מהשוטרים, סיכן קבוצת ילדים שעמדה בצד הדרך, ובהמשך, שעה שירד לדרך עפר המובילה לשבט אלסייד, הוא עקף בצורה מסוכנת רכב שנסע לפניו אף שממול הגיעה משאית. כתוצאה ממעשיו של המערער נאלץ הרכב הנעקף לבלום בלימת פתע כדי למנוע תאונה. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של שהייה בלתי חוקית, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. המערער זוכה מעבירות נוספות שיוחסו לו - הסתייעות ברכב לביצוע פשע וחבלה בכוונה מחמירה.
בערעור שבפנינו מלין המערער על הרשעתו בעבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. להשקפתו, משזוכה מעבירה לפי סעיף 329 לחוק, נכון היה לזכותו גם מעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. המערער סבור כי לאותה תוצאה היתה צריכה להוביל גם העובדה שהדרך בה התקיים המרדף אינה בבחינת "נתיב תחבורה".
לא מצאנו בערעור כנגד ההרשעה ממש. בית המשפט המחוזי קבע כי מהמערער לא נעלמה העובדה שהרכב אשר דלק אחריו הנו משטרתי, ומסקנה זו מתבקשת גם נוכח דברים שמסר בחקירתו. יתר על כן, למערער היה גם מניע מובהק למנוע את לכידתו, מאותם טעמים בגינם הקדים והסיר את לוחיות הזיהוי הפלסטיניות מרכבו. ובאשר לסיכון שיצר המערער, קבע השופט המלומד של בית משפט קמא, כי " דרך נהיגתו של המערער על שולי הדרך הימניים, לכיוון הצומת שלידו ניצבה קבוצת הילדים, סמוך לתחנת ההסעה, אגב הגברת מהירות בניסיון להימלט מהשוטרים, באופן שהילדים חשו מאוימים מהרכב המתקרב, מהווה טיפול בנתיב תחבורה, באופן שיש בו כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של נתיב התחבורה ..." (עמ' 10 להכרעת הדין). לאותה מסקנה בדבר אחריות המערער בפלילים, הוביל ממצאו של בית המשפט קמא לפיו עקף המערער בצורה מסוכנת רכב שנסע לפניו, עד שזה נאלץ לבלום. בממצאיו אלה של בית המשפט המחוזי במישור העובדתי, כמו גם
במשמעותם במישור המשפטי, לא ראינו מקום להתערב. גם בהשגות המערער באשר להגדרת הדרך בה נערך המרדף עובר למעצרו כ"נתיב תחבורה", לא מצאנו ממש. בית משפט קמא מצא כי מדובר ב" נתיב מרכזי, המשמש מאות כלי רכב ביום, והמחובר לכביש ראשי ", ומתוך ראיית תכליתו של סעיף 332 לחוק העונשין, אין ספק שדרך זו עונה להגדרה של "נתיב תחבורה".
באשר לערעור כנגד העונש – הערכאה הדיונית דנה את המערער ל-40 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה – במשך 4 שנים מיום שחרורו מהכלא. בעונש זה לא מצאנו חומרה כלשהי, המערער נכנס לישראל שלא כחוק, נהג ברכב מנועי מבלי שהיה מורשה לכך, ואת כל אלה הוא עשה תוך שהוא יוצר סכנה ממשית למשתמשים אחרים בדרך. בנסיבות אלו תואם העונש את הרמה הנוהגת בעבירות מסוג זה, ואין מקום להקל בו עוד.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ז בחשון התשס"ח (29.10.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט