ע"פ 4021/04 מדינת ישראל נ. אברהם ועקנין

השופט א' גרוניס:

1.בפנינו שני ערעורים מזה ומזה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' חבש). המערער בע"פ 3181/04 (להלן - המערער) מלין על חומרת העונש שהושת עליו, ואילו בע"פ 4021/04 טוענת המדינה (להלן - המשיבה) כי העונש אינו חמור דיו וכי על בית המשפט היה להפעיל מאסר מותנה בן שנה אחת.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על פי הודאתו, בהתאם לכתב אישום מתוקן, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין ותיגרה. העונש שהושת היה 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן שלוש שנות מאסר על תנאי. בגזר הדין, שניתן ביום 16.3.04, ציין בית המשפט, כי אומנם נתבקש להפעיל מאסר מותנה, אלא שגזר הדין לא הוצג בפניו ולכן נמנע מלהפעילו. לאחר גזר הדין הגישה המדינה בקשה להפעיל את המאסר המותנה, אך בקשתה נדחתה ביום 30.3.04.

2.ביום 3.5.03 התפתח דין ודברים בין מספר אנשים. אחד המעורבים היה אחיו של המערער ומנגד היה אדם בשם אסף כהן (שהואשם בכתב אישום אחד עם המערער). אסף שלף סכין פרפר ונופף בו לעברו של אחי המערער בתנועה מאיימת. אחיו של המערער עזב את המקום והזעיק את אחיו, ביניהם המערער. המערער ואחיו הגיעו למקום בו התרחש הארוע הראשוני. התפתחה שם קטטה בין המערער לבין אסף. תוך כדי הקטטה שלף אסף סכין שהיה ברשותו. המערער, שהחזיק ברשותו שבר של סכין, תקף את אסף באמצעות הסכין וגרם לחתך באורך של 12 ס"מ בלחיו של הלה.

3.בפני בית המשפט המחוזי ואף בפנינו הוגשו תסקירים המצביעים על כך שהמערער הוצא ממשמורת הוריו בגיל צעיר וגדל במשפחות אומנות. עוד בעודו בן 14 שנים, הוא נשלח על ידי בית המשפט לנוער למוסד אבחון ובהמשך למעון נעול. בתסקיר משלים שהוגש לבית המשפט המחוזי העריך שירות המבחן כי למערער יש את הכוחות כדי לבצע שינוי חיובי באורח חייו העברייני. לפיכך, הוצע להסתפק במאסר שיחפוף את תקופת המעצר. יצויין עוד, כי חרף גילו הצעיר - המערער הינו בן כ-28 שנים - הוא ריצה כתשע שנות מאסר. העבר הפלילי שלו מכביד ביותר. בעת הדיון בבית המשפט המחוזי ביקשה המדינה להפעיל מאסר מותנה בן 12 חודשים. גזר הדין לא נמצא בידי באת-כוח המדינה והיא הודיעה כי היא תמציא אותו לבית המשפט. בסופו של דבר כתב בית המשפט בגזר דינו, כי לאור חומרת העבירות אין הוא רואה לנכון לקבל את המלצתו של שירות המבחן "וכי יש להטיל על הנאשם עונש מוחשי ...". כאמור, הוטל מאסר בפועל של 15 חודשים בצרוף מאסר מותנה של שלוש שנים. לאחר גזר הדין ביקשה המדינה להפעיל את המאסר המותנה. הסניגורית המלומדה התנגדה בטענה, כי הדבר אינו אפשרי. בית המשפט קיבל את הטענה ודחה את הבקשה.

4.נאמר מייד, כי גזר הדין שהושת נוטה באופן בולט לצד הקולא. פעם אחר פעם חזרנו ואמרנו, כי יש להטיל עונשים חמורים כנגד אלה הפועלים בדרכי אלימות, במיוחד תוך שימוש בסכינים, לשם יישוב סכסוכים. המקרה הנוכחי הינו חמור במיוחד מאחר ועסקינן באדם ששוחרר מן הכלא זמן לא רב לפני המקרה הנוכחי, ואשר יש לו עבר פלילי בעבירות מסוגים רבים ושונים. גם לא ברור לנו מדוע נמנע בית המשפט המחוזי מלהפעיל את המאסר המותנה, אף לאחר גזר הדין, שהרי הדבר אפשרי לאור תקנות העונשין (מאסר על תנאי), תשמ"ה-1985. יש לזכור שבמקרה הנוכחי ידע בית משפט קמא כבר בעת מתן גזר הדין, כי לגרסת המדינה תלוי מאסר מותנה מעל לראשו של המערער.

5.כדרכה של ערכאת הערעור, לא נמצה את הדין עם המערער שעה שהתוצאה היא החמרה בעונשו. במקרה זה יש אף להתחשב בכך שהמדינה הייתה אמורה להיות מצוידת בגזר הדין הכולל את המאסר המותנה עוד טרם מתן גזר הדין. לפיכך, נראה לנו להסתפק במקרה זה בהפעלה של המאסר המותנה בן 12 החודשים (מת"פ 1654/98 של בית משפט השלום בחיפה) באופן מצטבר לעונש של 15 חודשים. אי לכך, ערעורו של המערער נדחה ואילו ערעור המדינה מתקבל באופן שהמאסר המותנה מופעל, כך שעל המערער לרצות 27 חודשי מאסר. המאסר המותנה שהושת יעמוד בעינו.