ע"פ 403/98 מוסטפה אבו טביח נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בהחזקת סם מסוכן מסוג הרואין שלא לצריכה עצמית במשקל של 69 ג'. בגין עבירה זו נידון ל- ½ 3 שנות מאסר וכן למאסר על תנאי לתקופה של שנתיים בתנאים אותם קבע בית המשפט המחוזי. בנוסף, הופעלו נגדו שני מאסרים על תנאי. האחד לתקופה של שנים-עשר חדשים והשני לתקופה של שלוש שנים. על פי קביעת בית המשפט תקופה של שמונה-עשר חדשים של המאסרים על תנאי שהופעלו תהיה מצטברת לעונש של ½ 3 שנות מאסר אשר הוטל על המערער, והיתרה תהיה בחופף לו.

ערעור המערער הוא על חומרת העונש.

לכאורה העונש שהוטל על המערער אינו מצדיק התערבות. נוכח הרשעותיו הקודמות הרבות כולל בעבירות סמים, ונוכח כמות הסם שהחזיק, העונש הינו הולם. אלא שלמערער נסיבות מיוחדות אשר מן הראוי לקחתן בחשבון.

מסתבר, שבמהלך מאסרו נגמל מסמים ולא רק זאת, אלא שהוא מושיט עזרה ומהווה דוגמה לאסירים אחרים כדי שאלה יגמלו גם הם מסמים. על אף הרקע הקשה של המערער הוא עשה מאמצים בלתי נלאים ונראה, לעת הזאת, שעלה על דרך המלך.

בנסיבות אלה, ועל רקע עובדות נוספות הנכללות בתסקירה, המליצה קצינת המבחן, והצטרפה לכך באת כוח המדינה, שיופחת מתקופת המאסר של המערער כדי לעודדו בדרך השיקום בה בחר.

בהתחשב באמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור ומחליטים שמתוך עונשי המאסר על תנאי שהופעלו, רק חצי שנה תהיה במצטבר לעונשו של המערער בתיק זה, ויתרתם תהיה בחופף לו. התוצאה היא שהעונש הכולל בתיק זה, אותו על המערער לרצות, יהיה לתקופה של ארבע שנים במקום חמש שנים.