ע"פ 4050/14 אלכסנדר גרשר נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

המערער נדון ל-10 שנות מאסר בגין שישה מעשי שוד של

סניפי בנקים ודואר, שבהם היה הוא המבצע העיקרי ואף נשא עמו אקדח. למערער עבר מכביד בתחום הפלילי. הטענה העיקרית בערעור היא כי שיתוף הפעולה של המערער בחקירתו, שהחל לאחר שהוצגו לו ראיות שונות, ואשר בעקבותיו הופללו אחרים, לא מצא ביטוי מספיק בגזר דינו. יצוין כי העונש שהושת הוא העונש שלגביו הגבילה עצמה התביעה, אך מאסר על תנאי של שבעה חודשים הושת בחופף שלא כעמדת התביעה. עוד נטען, כי מי שהיה המוח מאחורי עיקר המעשים נדון אף הוא ל-10 שנות מאסר (בצירוף צבירת שישה חודשים); ערעורו תלוי ועומד בבית משפט זה. נטען גם, כי המערער מצוי בהפרדה בשל הפללת האחרים, וגם לאי הנוחות יש לתת ביטוי. עוד נטען כנגד מתחם הענישה שהושת.

על כן נתבקשה הפחתה בעונש.

המדינה עומדת על גזר הדין כמות שהוא מטעמי חומרת העבירה וסבורה כי בעוד אותו נאשם בתיק האחר היה המוח, המערער דנא היה הכוח, קרי, מבצע המעשים הקשים.

חרף טיעוניו של הסניגור המלומד שכללו כל הניתן, איננו רואים מקום להתערבות בעונש. נזכור כי המחוקק קבע לעבירת שוד אחת תג ענישה גבוה יותר מזה שהושת כאן בגין שישה מעשי שוד. עלינו לחשוב גם על קרבנות השוד ותחושתם בעת מעשה ועל האינטרס הציבורי. איננו מקלים ראש בשיתוף הפעולה של המערער, שכן גם אם לטענת המדינה היו כלפי שותפיו ראיות אף בלעדיו, בלא ספק תרם לאכיפה. ואולם, לגופם של דברים איננו רואים את העונש שהושת כמחמיר כל עיקר, ואדרבה; בענין זה יש לזכור גם את עברו הפלילי של המערער, שעמד עד פרשה זו, חרף גילו הצעיר (פחות מ-30), שבע פעמים בפני בתי המשפט בעבירות פליליות שונות. על כן איננו נעתרים לערעור. אנו מקוים כי הפעם למד המערער את לקחו כפי שהצהיר, ובעתיד לא ישוב לעבירות.