ע"פ 4058/98 ליודביג אסטנקוביץ נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של רצח, לפי סעיף 300 (א) (2) לחוק העונשין, התשל"ז1977-, ונדון ביום 11.5.98 למאסר עולם.

ביום 24.6.98 הוגש ערעור על פסק הדין, וביום 13.7.98 הוגשו נימוקי הערעור.

בא-כוח המערער מבקש לקבוע מועד לשמיעת ערעורו בהקדם, לאחר שבתקופה האחרונה חלה הדרדרות במצבו הנפשי של המבקש והוא אינו מתקשר בצורה סדירה עם הסביבה. עוד הוא מוסיף, כי תקוותו היחידה של המבקש היא כי ערעורו ישמע בהקדם האפשרי, וחפותו תצא לאור.

בא-כוח המערער אינו מצרף לבקשה חוות-דעת רפואית או מסמך רפואי כלשהו. אין, איפוא, בפני ראיה באשר למצבו הנפשי של המבקש, ואף לא בנוגע לקשר שבין מצבו הנפשי לבין תוצאות הדיון בערעור.

יתר על כן: לאחר הכרעת דינו של המבקש הוגשה לבית המשפט קמא חוות דעת פסיכיאטרית בדבר מצבו הנפשי. בית המשפט קבע, כי אין קשר סיבתי בין המעשים בהם הואשם המבקש לבין מחלת הנפש שלו, ושיפוטו לעניין זה תקין בעת מתן גזר הדין והיה תקין בעבר.

בית המשפט המחוזי גזר על המבקש מאסר עולם, ונמנע לגזור עליו עונש מופחת, בהתאם לסעיף 300 א' לחוק העונשין, בהעדר מסמך רפואי המצדיק זאת.

נראה, איפוא, כי בית המשפט המחוזי, אשר גזר את דינו של המבקש למאסר עולם, הביא בחשבון את מצבו הנפשי בעת מתן גזר-הדין. בהעדר ראיות לשינוי שחל במצב זה, אין מקום להקדמת הדיון.

הבקשה נדחית.