ע"פ 4061/98 סאמר סביתאן נ. מדינת ישראל

המערערים הודו והורשעו בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות והכנת עבירה בחומרים מסוכנים. זאת, לאחר שהמערערים, המתגוררים בשכונת אל-טור, הכינו ביחד עם שניים נוספים בקבוק תבערה, וזרקו אותו לעבר ג'יפ של חיילי משמר-הגבול. בקבוק התבערה התלקח, אך לא גרם נזק לג'יפ, אלא פגע ופצע קשות תושב אחר של השכונה (להלן: המתלונן).

במסגרת הסדר-טיעון הוסכם כי התביעה תבקש מבית-המשפט המחוזי לגזור על המערערים עונש מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים, ואילו המערערים יבקשו כי ייגזר עליהם עונש מאסר בפועל לתקופה שלא תפחת משנתיים.

בית-המשפט המחוזי (השופטת רות אור) הצהיר כי החליט לאמץ את הסדר-הטיעון, וגזר על כל אחד מן המערערים שבע שנות מאסר, כשמתוכן חמש שנות מאסר לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. בית-המשפט המחוזי הוסיף וחייב את המערערים בתשלום פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח למתלונן.

הערעורים שבפנינו הופנו כנגד חומרת העונש וכנגד החיוב בתשלום הפיצויים. טענת המערערים הייתה, כי עונש המאסר שהוטל עליהם מופרז בחומרתו, וזאת לנוכח עברם הנקי ונסיבותיהם האישיות. עוד טענו המערערים, כי החיוב בתשלום פיצויים שקבע בית-המשפט המחוזי חורג מן ההסכמה שהושגה במסגרת הסדר-הטיעון.

לא ראינו עילה להתערב בעונש המאסר שהוטל על המערערים. העבירות שביצעו המערערים הן חמורות, וכך אף התוצאה שנגרמה בגינן - פציעת המתלונן פצעים קשים. עונש המאסר שהוטל על המערערים אף לא חרג מן העונש שעליו הוסכם בגדרי הסדר-הטיעון.

לא כך הדבר באשר לחיוב בפיצויים. שכן, חיוב זה הושת על המערערים ביוזמת בית-המשפט המחוזי, אחרי שקבע, כאמור, כי החליט לאמץ את הסדר-הטיעון. בנסיבות אלו הגענו לכלל דעה כי יש לבטל את החיוב בפיצויים.

מובן הוא, כי אין בביטול חיוב זה כדי לפגוע בזכותו של המתלונן לתבוע מן המערערים את נזקיו בהליך אזרחי.

בכפיפות לביטול החיוב בתשלום פיצויים, נדחים איפוא הערעורים.