ע"פ 4068/19 רון בנזינו נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל שהוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ד' בן טולילה ) בת"פ 277285-04-18 מיום 30.5.2019, וזאת עד להכרעה בערעור.

2.

המבקש הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של סיוע לחבלה חמורה, לפי סעיפים 31, 333, 335א(1) ו-335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

3.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין ב.ח (להלן: עד המדינה ) לבין מרדכי אלמקייס (להלן: אלמקייס ) שרר בתקופה הרלוונטית סכסוך אלים.

ביום 7.2.2018 נסע עד המדינה ברכבו יחד עם אשתו וניב הרוש (להלן: הרוש ) בעיר באר שבע, והחליט לפגוע באלמקייס לאחר שהבחין בו יושב בבית קפה באחד מרחובות העיר יחד עם מספר אנשים נוספים.

לאחר שאשתו של עד המדינה יצאה מהרכב, שיתף עד המדינה את הרוש בכוונותיו, ויצר קשר עם המבקש וביקש ממנו להגיע בדחיפות לבית הוריו בבאר שבע. המבקש הגיע אל המקום עם קטנועו והתוודע שם לתכניתו של עד המדינה.

עד המדינה התחמש באקדח והמבקש הסיע אותו על קטנועו לעבר בית הקפה בו ישב אלמקייס. כשהגיעו אל בית הקפה, שלף עד המדינה את אקדחו, ירה לעברו של אלמקייס מספר יריות במטרה לפגוע בו, והשניים נמלטו בנסיעה מהמקום. כתוצאה מהירי, נגרם לאלמקייס "פצע ירי באגן עם שבר מרוסק בעצמות האגן".

בשלב זה נפגשו עד המדינה והמבקש עם הרוש ונסעו יחד מחוץ לבאר שבע. עד המדינה והמבקש הותירו את הקטנוע בעיר, והוא הוצת בשלב מאוחר יותר בהוראת עד המדינה.

4.

המבקש כאמור הורשע על פי הודאתו, ובגזר דינו דן בית המשפט קמא בפגיעה הממשית בערכים המוגנים כתוצאה ממעשי המבקש –

ביטחונו של אדם, וזכותו לשלמות גופו וכבודו. צוין כי המבקש עלול היה לגרום לפגיעות חמורות יותר באלמקייס, ואף היה עלול לפגוע בחפים מפשע אשר ישבו בבית הקפה.

בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, ציין בית המשפט כי מתחם העונש ההולם למעשי המבקש לו עתרה המשיבה הוא מקל בנסיבות המקרה, אך אימץ את עמדתה וקבע מתחם שנע בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל.

5.

אשר לנסיבות אשר אינן קשורות לביצוע העבירה, התחשב בית המשפט לחוּמרא במעשיו החמורים של המבקש, ובכך שהורשע בשנת 2017 (במסגרת ת"פ 27470-12-16) בעבירה של סיוע להצתה בנסיבות מחמירות ובעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע.

מנגד, שקל בית המשפט לקוּלא את הודאת המבקש במעשיו; את נסיבותיו האישיות; וכן את המלצת שירות המבחן כי יוטל עליו עונש מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות.

בית המשפט הוסיף וציין:

"גם ביחס למיקום עונשו של הנאשם [המבקש – י' א' ] בגדרי המתחם, הלכה המאשימה [המשיבה – י' א' ] פעם נוספת כברת דרך לקראת הנאשם וחרף המפורט לעיל, סבורה הייתה כי יש למקם את עונשו בתחתיתו של המתחם. מתוך אותו עיקרון שהביא את בית משפט שלא לקבוע מתחם עונש גבוה יותר מזו שלו עותרת המאשימה, כך גם לא ייקבע מיקומו בגדרי המתחם גבוה יותר, הגם שהיה נכון לעשות כן".

בסופו של יום, גזר בית המשפט על המבקש עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא, לבל יעבור אלימות או נשק מסוג "עוון" או "פשע"; 6 חודשי פסילה בפועל מהחזקת או הוצאת רישיון נהיגה, החל מיום שחרורו מהמאסר; וכן קנס בסך 4,000 ש"ח וחיוב לפצות את אחד מעד התביעה בסך 8,000 ש"ח.

6.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על גזר דינו, וכן בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו – היא הבקשה שלפניי.

בא-כוח המבקש טען בנימוקיו בבקשה שבכתב ובטיעוניו בעל פה כי לערעור "סיכויים טובים" להתקבל, תוך שהפנה לעונש שנגזר על אחר בפרשיה וטען כי לא התקיים עיקרון אחידות הענישה ; למכלול נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש ולהליך טיפולי אותו עבר; והוסיף את דבר היותו משוחרר בתנאים מגבילים למעלה משנה ואת התייצבותו לדיונים בעניינו.

7.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה. לגישת באת-כוח המשיבה, סיכוי הערעור נמוכים לנוכח חומרת המסכת העובדתית שבגינה הורשע המבקש. באת-כוח המשיבה הדגישה כי העבירות דנן בוצעו על ידי המבקש בעודו במבחן על פי צו בית המשפט בשל הרשעותיו בת"פ 27410-12-16.

8.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי נאשם אשר נגזר דינו לעונש מאסר בפועל יתחיל בריצוי עונש המאסר באופן מיידי, ואין בהגשת הערעור כשלעצמה כדי להביא לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל וכי היענות לעיכוב ביצוע עונש מאסר תענה אפוא רק בנסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין (וראו: ע"פ 111/19 שוורץ נ' מדינת ישראל (7.6.2000)) .

עוד נקבע כי בית המשפט בבואו לדון בבקשה לעיכוב עונש מאסר בפועל יבחן מכלול שיקולים, ובכלל זאת את חומרת העבירה ונסיבות ביצוע; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנאשם; טיב הערעור וסיכוי הצלחתו; עברו הפלילי; נסיבות אישיות; וכן את השאלה האם הערעור מופנה כלפי הכרעת הדין או גזר הדין בלבד (וראו: ע"פ 1717/19 דבעאת נ' מדינת ישראל (1.4.2019)).

9.

בנסיבות המקרה דנן, המבקש הורשע בביצוע עבירות חמורות, ואין לי אלא להפנות להשתלשלות האירועים הפליליים בה נטל המבקש חלק. אציין רק כי המבקש לא נרתע מלהשתתף בסכסוך אלים אשר לא היה מעורב בו מלכתחילה, וסייע במעשיו לשימוש בנשק חם בצהרי היום ובטבורה של עיר, מעשים אשר היו יכולים להסתיים בתוצאות טרגיות של ממש.

אני מוצא טעם רב בדברי באת-כוח המשיבה כי המבקש ביצע את העבירות דנן תוך הסתייעות ברכב ובהיותו נתון במבחן על פי צו שהוטל עליו על ידי בית המשפט בתיק ת"פ 27470-12-16 בגין סיוע להצתה בנסיבות מחמירות ובעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע. כפי שצוין על ידי בית המשפט קמא, ישנם "קווי דמיון" לאירועים בהם הורשע המבקש מושא הבקשה שלפניי.

10.

על כך יש להוסיף כי תקופת המאסר שהוטלה על המבקש אינה מן הקצרות, ומשכך אין חשש ממשי כי המבקש יסיים לרצות את עונשו ובכך יתייתר ערעורו.

11.

לנוכח כל האמור, ואף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, איני סבור כי מתקיימות בעניינו של המבקש נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב עונש המאסר הפועל שהוטל עליו.

הבקשה נדחית אפוא.

בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 30.5.2019 המליץ למבקש לעבור מיון מוקדם. מאחר שלא הוזכר על ידי בא-כוחו של המבקש אם אכן פנה המבקש כהמלצת בית המשפט ועבר מיון מוקדם, אני מחליט לפנים משורת הדין לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר בפועל עד ליום 7.7.2019, בשעה 09:00, מועד ומקום בו עליו להתייצב כפי שנקבע בגזר דינו של בית המשפט קמא.