ע"פ 4076/10 נמר אבו עמאר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 2.2.08, בשעת

לילה, נהג המערער ברכב באזור צומת דבירה שבדרום. הוא עקף מספר כלי רכב, ושוטרים שהבחינו בו הורו לו לעצור. המערער החל להאט את מהירותו, אולם לפתע האיץ והחל נמלט תוך שהשוטרים דולקים אחריו. מכאן ואילך ביצע המערער שורה של עבירות תעבורה, וביניהן, נסיעה בכיוון הנגדי לכיוון התנועה, חצייה של קו הפרדה רצוף, נסיעה על מדרכה, ועוד. כתוצאה מדרך נהיגתו נאלצו נהגים שלרוע מזלם נקלעו לדרכו לעצור או לרדת לשולי הכביש כדי למנוע תאונה, עד שלבסוף עצר המערער והחל נמלט רגלית. שוטר שדלק אחריו וביקש לעצור אותו, זכה לטעום מנחת ידו כאשר הוא הלם עם אגרופו בפניו. לבסוף, נעצר המערער בסיועו של שוטר נוסף.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והסתייעות ברכב לביצוע פשע. על כל אלה נדון המערער ל-24 חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על-תנאי, וקנס בסך 1500 ש"ח. כמו כן, נפסל רישיון הנהיגה של המערער לתקופה של 3 שנים, והופעל, בחופף, מאסר מותנה בן 4 חודשים שעמד נגדו.

המערער משיג בפנינו על העונש, הואיל ולהשקפתו הוא נוטה לחומרה נוכח נסיבותיו האישיות, גילו הצעיר, מצבו הרפואי ותהליך השיקום אליו נרתם.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מגזר הדין. בעונש שהושת על המערער אין חומרה כלשהי, אדרבא, ספק בעינינו אם הוא נותן מענה הולם לחומרת התנהגותו. המערער חטא בעבירות נפוצות, והפגין זלזול במרות החוק ובאלה הממונים על אכיפתו. על מעשים מסוג זה הנחתה הפסיקה להגיב בכליאה ממושכת, ועל כן חסד נעשה עם המערער ברמת הענישה המתונה שיושמה בעינינו.

אי-לכך, הערעור נדחה.