ע"פ 4082/05 עידן סיניק נ. מדינת ישראל

השופט י' עדיאל:

המערער הורשע על-פי הודייתו בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 333 וסעיף 335(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק). על-פי עובדות כתב האישום, המערער ושני הנאשמים האחרים פגשו במתלונן. הנאשם 3 ביקש מהמתלונן להשתמש במכשיר הטלפון הסלולארי שלו. משהמתלונן ביקש לקבל את המכשיר חזרה, סירב הנאשם 3 להחזירו ויחד עם המערער החל להתרחק מהמקום. המתלונן ניסה לתפוס את הנאשם 3 על מנת לקבל את הפלאפון בחזרה. או אז תקפו המערער והנאשם 3 את המתלונן והכו אותו בכל גופו. לתקיפה הצטרף גם הנאשם 1. בשלב מסוים, במהלך התקיפה, הוציא המערער סכין ודקר את המתלונן בידו.

בתסקיר מבחן שהוגש בפני בית המשפט המחוזי תוארו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות של המערער, על רקע מותו לאחרונה של אביו ממחלת הסרטן. מהתסקיר עולה, שמחלת האב ריכזה סביבה את כל תשומת הלב של המשפחה, מה שהביא לכך שהתייחסותה של המשפחה למערער ולצרכיו התמעטה ויכולתה להעניק למערער תמיכה רגשית פחתה. במהלך הקשר עם שירות המבחן השתלב המערער בקבוצה טיפולית. הערכת שירות המבחן בפני בית המשפט המחוזי הייתה, כי חשוב ביותר שתהיה המשכיות להתייחסות הטיפולית במערער. על רקע זה, המליץ שירות המבחן להעמיד את המערער במבחן למשך שנה ולגזור עליו עונש כזה שיאפשר את המשך השתלבותו בתהליך הטיפולי במסגרת צו המבחן.

בית המשפט המחוזי לא קיבל את המלצת שירות המבחן. בית המשפט ציין בגזר דינו, לצד נסיבותיו האישיות של המערער, את חומרת המעשה שביצע, וגזר את דינו ל-20 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה של אלימות פיזית כלפי גוף אדם. על הנאשם 1 הוטל עונש של 18 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות והיתרה על תנאי.

הערעור הוגש על חומרת העונש. בערעור נטען שגזר הדין "דורסני" ואין בו כל יסוד של חמלה. גזר הדין, טוען המערער, אינו מידתי ואינו עומד ביחס סביר לחוות דעתו של שירות המבחן והמלצתו. הוא אינו תואם את נסיבותיו האישיות של המערער, ואינו מביא בחשבון את מצוקתו ואת שיקולי שיקומו. בא-כוח המערער מוסיף שהפגיעה במתלונן הייתה שטחית, וטוען שהסכין בה המערער החזיק נועדה לצורכי עבודתו ולא הוחזקה על-ידי המערער לצרכים אלימים. נטען גם להפלייתו של המערער ביחס לנאשם 1, שעונשו נגזר למאסר בפועל של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות.

בתסקיר משלים של שירות המבחן שהוגש לבית-משפט זה, חוזר שירות המבחן על המלצתו, שלא להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל. בעונש כזה, נאמר בתסקיר המבחן, יהא כדי להגביר את המצוקה הנפשית בה מצוי המערער ולפגוע ביכולתו להמשיך את התהליך הטיפולי המשמעותי בו מצוי המערער מזה תקופה ממושכת מאז נובמבר 2004. לפיכך ממליץ שירות המבחן, לקצר את תקופת המאסר, כך שיתאפשר ריצוי המאסר בעבודות שירות והמשך הקשר הטיפולי בו נתון המערער.

לאחר ששקלנו את נסיבות העניין, טענות הצדדים ואת תסקירי המבחן, הגענו לכלל מסקנה שאין מנוס מדחיית הערעור. המערער עשה שימוש בסכין כנגד אדם אחר, שלא עשה לו דבר, אלא להפך, נעתר לבקשת חברו ואפשר לו להשתמש בפלאפון שלו. בתגובה לכך, לא רק שאותו חבר (נאשם 3) סירב להחזיר את הפלאפון, אלא שמשביקש המתלונן לקבל את הפלאפון שלו חזרה, התנפלו עליו המערער ושני הנאשמים האחרים, חבטו בגופו והכו בו. בכך המערער לא הסתפק, הוא שלף סכין בו החזיק, ופצע באמצעותו את המתלונן.

בית-משפט זה התריע וחזר והתריע על תופעת הסכינאות שהשתרשה בקרב רבים, בכלל זה בני נוער וצעירים, העושים שימוש בסכין כדי לפתור סכסוכים. כך נקבע, כי "הסכינים למיניהם תפשו כיום את מקום החרבות, ובצד האקדחים משמשות אף הן מכשיר ליישובם של חילוקי דעות. תופעה ממאירה זו מטילה על בתי-המשפט חובה למיגורה המוחלט, ודרכם של בתי המשפט להעלות תרומה ראויה היא - בין השאר - על דרך הטלתם של עונשים חמורים. כך בעבירות ממאירות אחרות ..., וכך הוא בתת תרבות הסכין המביאה לא אחת לקיפוח חייהם של צעירים וגם של מי שאינם צעירים. ... המגיפה שפשתה במחנה היא כה קשה וכה ממאירה עד שבתי המשפט חייבים להעלות את תרומתם למלחמה בה על דרך ענישה מרתיעה. וענישה מרתיעה בהקשר הדברים פירושה הוא - שליחתו של נאשם לבית האסורים" (ע"פ 9133/04 גורדון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). מהצד האחר, על בית המשפט לשקול גם את נסיבותיו האישיות של המערער. בענייננו, אכן מדובר בנסיבות אישיות ומשפחתיות קשות. אולם בית המשפט המחוזי נתן לכך דעתו, ואף ציין, שאלמלא אותם שיקולים היה מחמיר בדינו של המערער. מקובלת עלינו גם הערכתו של שירות המבחן, שעונש מאסר בפועל עשוי לפגוע בהמשך שיקומו של המערער ובמצבו הנפשי. עם זאת, באיזון הכולל של השיקולים, אין מנוס במקרה זה, מליתן את מעמד הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה המתחייבים מהאינטרס הציבורי. על רקע זה, אנו סבורים שהעונש שנגזר על המערער אינו חמור במידה המצדיקה התערבותו של בית-משפט זה.

התוצאה היא שהערעור נדחה.

המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום כ"ח בסיון תשס"ה (5.7.2005).